אנשים עם התקפי חרדה, איך הייתם מצפים שאחרים יגיבו לסיטואציה בה יש לכם התקף? מה הייתם רוצים שיעשו?וכאלה שצפו מהצד:

יעזבו אותי
אני לא אוהבת להביע חולשה ליד אחרים
עריכה:
פעם התחיל לי התקף קטן באמצע שיעור ספורט, אבל הוא לא היה גדול והצלחתי להתרחק מבלי שישימו לב

ילכו. מעולם לא הייתי באחד בנוכחות אנשים, פעם נכנסתי לאחד וברחתי מהחדר 0_0

אני הייתי רוצה שיחבקו אותי ויגידו לי שהכל בסדר, אבל כמו תמיד, אני מקבלת התקפי חרדה ברגעים הכל לא מתאימים :(

אמ בתור אחת עם חרדה, הייתי רוצה שיעזרו לי או יעזבו אותי, או יחזיקו לי את יד ויקחו אותי למקום שאני אוהבת, ישאלו אותי מה אפשר לעשות או משהו כזה. לא יודעת.

תלוי עם מי
אם זה כאילו אבא שלי או אימא שלי או אחים שלי, הייתי רוצה שהם יישארו כזה להביא לי מים או משהו

אבל אם זה סתם חברים שלי או אנשים, אני הייתי הולכת לצד כדי שלא יראו, ואם בכל זאת הם איתי בסיטואציה, הייתי רוצה שהם פשוט לא יעשו כלום, שיישבו שם אבל שלא יעשו כלום, כאילו הם לא שם, אם הם ילכו זה סתם מוזר, אז שישארו אבל בלי לתת לי עצות או להגיד לי מה לעשות, פשוט שישבו וישתקו.


המון פעמים הייתי בכיתה או משהו והתחיל התקף כזה קטן, אז הייתי מבקשת לצאת לשירותים או פשוט מרגיעה את עצמי בצד.

שיתעלמו
אני סתם ארגיש רע יותר אם אנשים יבואו ויסתכלו עליי או ינסו לעזור אותי אף אחד לא אוהב להיות נטל
יעבור לי לבד אני יודע להתמודד לא צריך עזרה

אני מעדיפה שיחבקו אותי וינסו להרגיע אותי
כרגע עדיין לא קרה לי מצב שציפיתי מהצד
אבל אם אני אצפה מהצד אני כנראה אפנה לבן אדם ואשאל מה קרה ומה אפשר לעשות בשביל להרגיע אותו

היו לי איזה כמה
והייתי רוצה שיתנו לי כוס תה ויעזבו אותי בשקט גם אחרי ההתקף שלא יכריחו אותי לעשות דברים

כן גם יעזבו אותי. לי למשל היה התקף לפני יומיים מול אבא שלי בשיחה שבה הוא צעק עלי אז פשוט לא שלטתי בזה והלכתי לחדר לקחתי כדורים לדיכאון וחיכיתי שזה יעבור בזמן שהוא צורח עלי...

זה תלוי בבן אדם אני אעדיף שילכו ויתנו לי להירגע לבד אבל אם זה מישהו שקרוב אליי וראה אותי במצבים כאלה אני ארצה שהוא יגיד לי ללחוץ לו את היד ולנשום איתי עד 01

או שיחבקו אותי בכדי להסיח את דעתי או שפשוט ילכו ויתנהגו כאילו לא קרה כלום, אבל זה חרא ההרגשה שאת לבד בזה.

זה היה לפני מבחן באלקטרוניקה , נכנסתי ללחץ גבוה מדי הרגשתי שאני עומד להתעלף תוך כדי עמידה ליד המורה שאמרה לי לבוא אליה , היא שאלה אותי אם אני לחוץ. עניתי לה בביישנות שכן. כאשר אמרה את תוצאות הבחינה היא אמרה לכולם ובקול גבוה על ההתקף שלי. היא לא אמרה שם אבל כולם פשוט הסתכלו עליי ורציתי למות באותם הרגעים. היא סיפרה גם ליועץ השכבה. עשיתי טעות שסמכתי עליה מדי שתשמור את זה בינינו.

שיתרחקו ממני, היה לי התקף חרדה רק איזה ארבעה פעמים ועד לא מזמן לא באמת הבנתי שזה היה התקף חרדה, פשוט נכנסתי לשירותים התכווצתי בפינה רעדתי בכל הגוף לאיזה חצי שעה ולאט לאט זה עבר, לא הייתי רוצה שמישהו יהיה שם ויראה אותי ככה, אני שונא להיות חסר אונים, ובמיוחד ליד אנשים שאמורים לתפוס ממני אדם חזק, בוגר, ובלתי שביר.
מעדיף להישאר לבד במצבים כאלה.

אני פשוט יוצאת מהחדר עדיף שלא יתקרבו אליי זה גורם לי להרגיש לא מנוח ומונע ממני להרגע

שלא יזלזלו בי,יש מצבים שאני אצטרך שיעזבו אותי ויש מצבים שאני אצטרך שיהיו לצידי,תלוי בסיטואציה

שפשוט יתרחקו ולא יהו לידי זה לא כל כך נוח שאנשים רואים אותי במצב כזה זה מהדברים שאני רוצה שישארו ביני לבין עצמי .

יתרחקו ממני למרות שלרוב אני מתרחק ראשון

בהתקפי חרדה שהיו לי היית לבד או שזה לא היה בולט לעין אז אין לי יותר מידי מה לספר פה..
הייתי רוצה שיחבקו וירגיעו אותי
אבל תלוי בסיטואציה
לדעתי הכי טוב לשאול מה הדרך הכי טובה לעזור באותו הרגע? כי יש כאלו שירצו הרגעה/חיבוק/להיות לבד/לדבר על זה/לא לדבר על זה ועוד
ולפי זה לדעת מה הדרך הכי טובה לעזור

איך נראים בזמן התקף חרדה? למשל אני מסתכל על מישהו בהתקף חרדה מה הוא יעשה?

מים הקשבה וחיבוק

כל אחד שונה, לרוב רעידות הזעה פה יבש דפיקות לב מהירות

^ אצל כל אחד זה מתבטא אחרת
לשאלה, רוצה שיעזבו אותי בשקט

נגיד בדייט או עם חברים או עם המשפחה לא עם זרים אז ככה:
אם אני במקום ציבורי-
שיקחו אותי הצידה ויתנו לי מים ושקט קצת אם זה החבר שלי אז אולי הייתי נותנת לו לחבק אותי תלוי בסיטואציה
בבית או בית של מישהו שאני מכירה בגדול לקחת אותי לשירותים זה הדבר הכי טוב

זרים
פשוט תעברו הלאה, אל תדברו אל תסתכלו פשוט תנו מרחב


אוקיי פעם אחרונה שהיה לי התקף בציבור התעלפתי בקטנה כזה, ואז קמתי והכל היה בסדר

וקצת לפני הקורונה אני וחברים שלי הלכנו למסעדה והיה בה עמוס ורצינו להזמין טייק אווי אז החברים שלי שמו לב שאני רועדת ואחד מהם הזמין בשבילי ושילם עלי (החזרתי לו אני לא נוראית) ואלו שכבר הזמינו לקחו אותי לאיזור מרוחק יותר ודיברו איתי קצת כי זה רק היה התחלה של התקף אז הצלחתי לעצור אותו ברגע שהיינו פחות ברעש

שיהיו איתי, ידברו איתי

מצפה שיחבקו אותי וינסו להרגיע אותי.

שפשוט נלך לצד ונשב בלי לומר כלום וזהו