איך זה? רק תשובות כנות בבקשה

החיים לימדו אותי שציפייה היא הרמה להנחתה של אכזבה
העיניים היבשות שלו הן אותן העיניים שפעם היו נוצצות מרוב רגש, איך שהכל השתנה אה?
אותן הידיים שפעם היו עוטפות אותי דרך חיבוק מרכך נהפכו לעצמות קשות וחלולות
כל הרגש והאהבה שלו נעלמו ונשארה רק החיבה אל הגוף, והנה הוא כמו כל הבנים שהכרתי
וקיוויתי, שאיתו זה לא יקרה.
והנה אני לא מבדילה בין חלום לסיוט ובין אלו לבין המציאות,
כי כמה כדורים אפשר לחטוף בזמן שהרסיסים של הכדור הקודם עדיין חורטים לי את הלב
קן בטוח של אהבה שהיה רק שלי הפך עכשיו לשל כולם.
אז אני כבר לא מיוחדת.
זה כמו להיות מלאה בשטפי דם פנימיים, שאף אחד לא רואה אותם אבל יש להם הרבה מקום
זה הרגשת לחץ אבל לא מפחד, אלא כי משהו לוחץ ולא נותן שקט ומנוחה, כמו מאגר נוזלים שאי אפשר לרוקן ולא מקל בשום צורה.
אני מנסה לצייר את הציור שלנו, אבל זה לא אפשרי כשיש לי רק קודקודים.