מה התרופה האמיתית לנפש?

הייתי הילדה השמחה, השלמה והנינוחה עד ש.. נטלתי קונצרטה שהביאה איתה את הדיכאון לחיי ולפני שלוש שנים כשהשכלתי לעזוב אותה, הדיכאון כבר החזיק אותי חזק בצוואר. עבדתי קשה להיפטר ממנו ואכן הצלחתי אבל אז התחילה שרשרת של בעיות שלא הכרתי מעולם. בעיות שבאו אחת אחרי השנייה כמו גלים אכזריים ואני בכל פעם קמתי, נלחמתי, פתרתי וככה זה חזר על עצמו מבעיה לבעייה.
מה שעברתי:
# רגישות יתר, עצבים ויחסים נוראיים עם המשפחה
# בולמוסי אכילה קיצוניים פעמיים בשבוע
# קנאה עזה בהצלחות של אנשים שאני מכירה
# דימוי עצמי נמוך, חוסר ביטחון, חוסר הערכה עצמית
# חולשה פיזית, בעיות עיכול, השמנה
# טיקים ודפוסי התנהגות כפייתית
# חזרה של הדיכאון
# התמכרות לאלכוהול
^
כל אלו פתרתי בעזרת חלק מהכלים הבאים:
מדיטציה, מיינדפולנס, התנדבות בבתי חולים, סטנדאפ וקומדיה, סרטוני מוטיבציה, עיסוק בתחביבים, חיבור לטבע, לאהוב ללא תנאים את המשפחה, ספורט ואורח חיים בריא פלוס שחרור ומערכת יחסים טובה עם אוכל (על הדרך השגתי את גוף החלומות שלי), העצמה אישית (כמו מלהחמיא לעצמי במראה) ועוד..
כרגע אני בהתמודדות עם התקפי חרדה שהולכים ומחמירים, נדודי שינה ואני חושבת גם התחלה של חרדה חברתית (לאחרונה נמנעת מחברה והיום מחקתי את הווצפ כי אני מרגישה מותשת נפשית אפילו לזה).
איך אפשר להשתחרר אחת ולתמיד? אני מרגישה שכל מה שעשיתי עד היום היה כמו פלסטר שעוצר את הדימום זמנית ואז נפתח שוב.
אני לא רוצה ליטול תרופות פסיכיאטריות, כי הן פלסטר גם כן.
אני מותשת באמת, נמאס לי להקיא דם.
מה יפתור לי את הבעייה לתמיד?
מה התרופה האמיתית לנפש?