9 תשובות
שואל השאלה:
^^^ הבעיה שאני בכללי חסרת ביטחון לגבי הגוף שלי אז בכלל...
^^^ הבעיה שאני בכללי חסרת ביטחון לגבי הגוף שלי אז בכלל...
אנונימית
שואל השאלה:
ובעיקרון שאני חושבת על זה
זה הדבר הראשון שגרם לי לשנוא את הגוף שלי...
מי יודע אולי אם זה לא היה קורה הייתי עכשיו מלאת ביטחון :(
ובעיקרון שאני חושבת על זה
זה הדבר הראשון שגרם לי לשנוא את הגוף שלי...
מי יודע אולי אם זה לא היה קורה הייתי עכשיו מלאת ביטחון :(
אנונימית
שואל השאלה:
תודה 3>
את מדהימה.
תודה 3>
את מדהימה.
אנונימית
שואל השאלה:
אוי אני אוהבת אותךך
אוי אני אוהבת אותךך
אנונימית
נכון, את מושלמת ברמות!!
סליחה? מי אמר לך שלא?? ובכלל, כל צורה וכל גוף הוא פאקינג מהמם
סליחה? מי אמר לך שלא?? ובכלל, כל צורה וכל גוף הוא פאקינג מהמם
שואל השאלה:
תודהה אתן נדירות בנות אני אוהבת אתכןן 3>
תודהה אתן נדירות בנות אני אוהבת אתכןן 3>
אנונימית
אם את מציגה את הסיפור בהקשר לשאלה שלך, מניחה שאיפשהו המקרה הזה גורם לך לא לחבב אותם. בכל אופן, לכולנו יש פליטות פה, כולנו מדברים שטויות לפעמים. חבל להתפס על מקרים בודדים שלא משקפים את המציאות המלאה (-שיש לך סבא וסבתא דואגים ואוהבים). נסי לראות את הטוב בהם, ממש להתבונן בזה. זה יוצר אהבה.
אי אפשר לתלות את כל הדימוי העצמי שלך במילה שאמרו לך פעם (לטובה ולרעה...). גם אם זה טריגר, כנראה שהוא הצית משהו שכבר היה קיים באיזושהי צורה. בכל מקרה, האחריות לקום מזה היא שלך. זה לא בהכרח קל, אבל אנחנו היחידים שאחראים לזה. מה שנגיד לעצמנו זה מה שנרגיש. תגידי לעצמך שכבר יש בך טוב, שכבר יש בך יופי. תאהבי אותך, אני בטוחה שיש על מה.
בקשר למשפחה, אם את מכניסה לעצמך לראש שהם חושבים שאת סנובית, מן הסתם שלא תרגישי בנוח לידם. אולי הם בכלל מפרשים את השקט שלך כשלווה או כביישנות? חבל לקבוע מראש. וגם אם חושבים שאת סנובית, מה זה משנה? תהיי מי שאת. ברגע שלא תתביישי בזה ושתתנהגי לאחרים בצורה מכבדת ונעימה, מאמינה שיהיו דברים מעטים שיגרמו לך להרגיש לא בנוח עם עצמך, אם בכלל.
נראה לי שהשאלה שלך "זה הגיוני?" פחות משנה. אם נגיד לך שכן, מה זה יתן? זה לא שפתאום תרגישי טובה מספיק עם המשפחה ולא תשב לך במאחורה של הראש התקרית מתל אביב כשתחשבי על סבא וסבתא שלך. אולי אישור מאחרים שזה נורמלי הוא פחות מה שיועיל... השאלה שיותר מעניינת בעיניי היא מה אפשר לעשות עם המציאות שנפגשת איתה.
בכל זאת, לשאלתך- אם זה המצב, כנראה שזה הגיוני. אולי כדאי לשאול עכשיו איך אפשר לשפר אותו.
בהצלחה, מקווה ומאמינה שהאהבה בלב שלך לעצמך ולמי שסביבך עוד תגדל:)
אי אפשר לתלות את כל הדימוי העצמי שלך במילה שאמרו לך פעם (לטובה ולרעה...). גם אם זה טריגר, כנראה שהוא הצית משהו שכבר היה קיים באיזושהי צורה. בכל מקרה, האחריות לקום מזה היא שלך. זה לא בהכרח קל, אבל אנחנו היחידים שאחראים לזה. מה שנגיד לעצמנו זה מה שנרגיש. תגידי לעצמך שכבר יש בך טוב, שכבר יש בך יופי. תאהבי אותך, אני בטוחה שיש על מה.
בקשר למשפחה, אם את מכניסה לעצמך לראש שהם חושבים שאת סנובית, מן הסתם שלא תרגישי בנוח לידם. אולי הם בכלל מפרשים את השקט שלך כשלווה או כביישנות? חבל לקבוע מראש. וגם אם חושבים שאת סנובית, מה זה משנה? תהיי מי שאת. ברגע שלא תתביישי בזה ושתתנהגי לאחרים בצורה מכבדת ונעימה, מאמינה שיהיו דברים מעטים שיגרמו לך להרגיש לא בנוח עם עצמך, אם בכלל.
נראה לי שהשאלה שלך "זה הגיוני?" פחות משנה. אם נגיד לך שכן, מה זה יתן? זה לא שפתאום תרגישי טובה מספיק עם המשפחה ולא תשב לך במאחורה של הראש התקרית מתל אביב כשתחשבי על סבא וסבתא שלך. אולי אישור מאחרים שזה נורמלי הוא פחות מה שיועיל... השאלה שיותר מעניינת בעיניי היא מה אפשר לעשות עם המציאות שנפגשת איתה.
בכל זאת, לשאלתך- אם זה המצב, כנראה שזה הגיוני. אולי כדאי לשאול עכשיו איך אפשר לשפר אותו.
בהצלחה, מקווה ומאמינה שהאהבה בלב שלך לעצמך ולמי שסביבך עוד תגדל:)
הגיוני
אבל ככה זה סבא וסבתא, הם רוצים בטובתך.
הם לא חשבו שזה יפגע בך, הם פשוט אמרו מה שהם באמת חושבים וכנראה שזה בא מתוך דאגה.
סבתא שלי אמרה שאני ואח שלי אוכלים בלי עין הרע, אז מה?
וגם המשפחה שלי חושבת שאני סנובית, אני לא מדברת הרבה ותאמיני לי שככה זה ברוב המשפחות.
אבל ככה זה סבא וסבתא, הם רוצים בטובתך.
הם לא חשבו שזה יפגע בך, הם פשוט אמרו מה שהם באמת חושבים וכנראה שזה בא מתוך דאגה.
סבתא שלי אמרה שאני ואח שלי אוכלים בלי עין הרע, אז מה?
וגם המשפחה שלי חושבת שאני סנובית, אני לא מדברת הרבה ותאמיני לי שככה זה ברוב המשפחות.
יכול להיות שהמחשבה הזאת מכה בך הטריגר מסויים מהעבר? חוץ מזה גם המשפחה שלי אומרת לי את זה תגידי להם שזה הגוף שלך ושאת מעריכה את זה שהם דואגים (הם באמת דואגים) אבל כרגע אני מרגישה בנוח
באותו הנושא: