78 תשובות
שואל השאלה:
^תקראי שיר של אש ושל קרח, אין שם בכלל טובים ורעים מובהקים, וזה הספר פנטזיה הכי טוב שנכתב אי פעם.
^תקראי שיר של אש ושל קרח, אין שם בכלל טובים ורעים מובהקים, וזה הספר פנטזיה הכי טוב שנכתב אי פעם.
אנונימי
אני בדיוק כותבת ספר שחף מכל הטעויות האלה, יאי
אנונימית
1) זה בדיוק מה שממציאי אווטאר המצוייר חשבו והם עשו את מה שהתלוננת עליו, יש על זה בויקיפדיה על אווטאר אנג אני חושב. או בכללי על אווטאר (אבל בלי זה עם הזנב, רק המצויירים) למשל, שימו לב לאיך שמראים את אומת האש לפעמים - לרוב ככמעט מנצחת, אבל מראים אותה גם בכל מיני מצבים. (למשל עם צוקו ואירו ועוד) וכן הלאה. הממציאים של אנג וקורה רצו בדיוק להראות שכל אחד סובל ממלחמה, היוצר שלה והסובל מהיוצר.
2) זה נכון לדעתי
אבל אם לא יתחשבו ברגשות של הקוראים, אז אחר כך הקוראיםות לא יחושו שום הזדהות עם הדמויות, והרי זה כל הכיף בקריאה לדעתי. להרגיש שחווית או שאת.ה חווה גם בעצמך חלק בסיפור. חוץ מזה שחלק מהכותביםות (כמו ריק ריירדן וג'יי קיי רולינג קצת) כן עושים את זה גם ריאליסטי.
תאר לך שאנבת' הייתה רק ממש חכמה. או שפייפר הייתה רק ' מקסימה '(עם דיבור הקסמה) או שניקו היה רק חזק נורא או שפרד וג'ורג' היו רק עפים מהר מאוד על הקלינסוויפ 5 שלהם ושאלכס פיירו היו רק משנים צורה. מה כיף בלקרוא ככה?
3) די חח זה כבר יוצא לי מהראש מריק ריירדן
אבל אני מסכים עם זה
4)הארי לא מושלם בכלל..
ואם הוא כזה אז ג'יי בכוונה עשתה את זה, היא חושבת על*כל* דבר מראש
5) אבל זה כל הקטע בנבואות מלכתחילה-_-
6) אני מסכים חלקית, חשבתי על זה המון בעצמי המון פעמים כאחד שגם כותב בעצמו. ומגניב, נעצרת ב7, שזה המספר הקסום ביותר.(נכון הרה, רידל?)
2) זה נכון לדעתי
אבל אם לא יתחשבו ברגשות של הקוראים, אז אחר כך הקוראיםות לא יחושו שום הזדהות עם הדמויות, והרי זה כל הכיף בקריאה לדעתי. להרגיש שחווית או שאת.ה חווה גם בעצמך חלק בסיפור. חוץ מזה שחלק מהכותביםות (כמו ריק ריירדן וג'יי קיי רולינג קצת) כן עושים את זה גם ריאליסטי.
תאר לך שאנבת' הייתה רק ממש חכמה. או שפייפר הייתה רק ' מקסימה '(עם דיבור הקסמה) או שניקו היה רק חזק נורא או שפרד וג'ורג' היו רק עפים מהר מאוד על הקלינסוויפ 5 שלהם ושאלכס פיירו היו רק משנים צורה. מה כיף בלקרוא ככה?
3) די חח זה כבר יוצא לי מהראש מריק ריירדן
אבל אני מסכים עם זה
4)הארי לא מושלם בכלל..
ואם הוא כזה אז ג'יי בכוונה עשתה את זה, היא חושבת על*כל* דבר מראש
5) אבל זה כל הקטע בנבואות מלכתחילה-_-
6) אני מסכים חלקית, חשבתי על זה המון בעצמי המון פעמים כאחד שגם כותב בעצמו. ומגניב, נעצרת ב7, שזה המספר הקסום ביותר.(נכון הרה, רידל?)
חחח תאמת שאני עובדת עכשיו על סיפור ושמרתי לעצמי כמה נקודות שכתבת
מסכימה לגמרי בעיקר עם ה"טובים ורעים" כי כאילו קובעים לך שאתה חייב להיות בצד של הטובים כעיקרון ולא באמת מראים מה עובר על הצד השני שהם מכנים כרעים
מסכימה לגמרי בעיקר עם ה"טובים ורעים" כי כאילו קובעים לך שאתה חייב להיות בצד של הטובים כעיקרון ולא באמת מראים מה עובר על הצד השני שהם מכנים כרעים
אנונימית
שואל השאלה:
^^ממש לא הבנת למה התכוונתי.
^^ממש לא הבנת למה התכוונתי.
אנונימי
למי התכוונת?
אה, ואפילו למצנפת המיון יש רגשות (אפשר להבין את זה כשרון אומר שבטח משעמם לה והיא רק ממציאה שירים בכל השנה לשנה הבאה)
אה, ואפילו למצנפת המיון יש רגשות (אפשר להבין את זה כשרון אומר שבטח משעמם לה והיא רק ממציאה שירים בכל השנה לשנה הבאה)
אני אוהבת את הנבל נהיה טוב והגיבור נהיה רע
בתור מישהי שקוראת ספרי פנטזיה וגם התחילה לכתוב אחד ממש לא מזמן, לא יכולתי להסכים יותר, ניסיתי לשבור כמה שיותר סטיגמות בסיפור שאני כותבת, הוא מסופר משני הצדדים, אין טוב ורע, דוגמא לספר שבאמת שבר לדעתי סטיגמות הוא נפילת הממלכות, סדרת ספרים שלדעתי באמת לא חזרה על עצמה ואני ממליצה לקרוא מאוד.
שואל השאלה:
^^רק תדעי, נפילת הממלכות לקח המון אלמנטים מסדרת הספרים "שיר של אש ושל קרח", רק שניפלת הממלכות הרבה פחות טוב, למרות שהוא גם מעולה.
^^רק תדעי, נפילת הממלכות לקח המון אלמנטים מסדרת הספרים "שיר של אש ושל קרח", רק שניפלת הממלכות הרבה פחות טוב, למרות שהוא גם מעולה.
אנונימי
לא קראתי את שיר של אש ושל קרח, אז אין לי מושג.^
שואל השאלה:
^תקראי, זה הספר פנטזיה הכי טוב שנכתב.
^תקראי, זה הספר פנטזיה הכי טוב שנכתב.
אנונימי
הארי פוטר הוא דווקא גיבור די טוב. יש לו פגמים, העובדה שהוא אדם טוב, שאפשר להזדהות עם המניעים שלו; לא הופכת אותו לגיבור פחות טוב.
אני מסכים ששיר של אש ושל קרח זה טוב.
אני מסכים ששיר של אש ושל קרח זה טוב.
לדעתי אתה טועה בהרבה אני מסכימה רק עם 4 ו5.
ובאמת מה שתיארת הזכיר לי מאוד מאוד את משחקי הכס שזה סדרה נורא קשה לקריאה ולא התחברתי אליה. ואני בטוחה שהרבה לא יתחברו אליה. הספרים הכי טובים זה אלו שכתובים מנקודת מבט,גם אם זה מכמה נקודות(כל חלק) וגם אם זה נקודה אחת.
כל מה שכתבת הזכיר לי את כל הספרים שאני קוראת ומאוד מאוד אוהבת ומכירה המון אנשים שאוהבים בדיוק את הסיגנון הזה (בסטיפס יש כאלה בכמויות!!)
קיצר לסיכום אני לא מסכימה איתך,ואם היו כותבים ככה את כל הספרים שאני קוראת לא היתי קוראת אותם.
ובאמת מה שתיארת הזכיר לי מאוד מאוד את משחקי הכס שזה סדרה נורא קשה לקריאה ולא התחברתי אליה. ואני בטוחה שהרבה לא יתחברו אליה. הספרים הכי טובים זה אלו שכתובים מנקודת מבט,גם אם זה מכמה נקודות(כל חלק) וגם אם זה נקודה אחת.
כל מה שכתבת הזכיר לי את כל הספרים שאני קוראת ומאוד מאוד אוהבת ומכירה המון אנשים שאוהבים בדיוק את הסיגנון הזה (בסטיפס יש כאלה בכמויות!!)
קיצר לסיכום אני לא מסכימה איתך,ואם היו כותבים ככה את כל הספרים שאני קוראת לא היתי קוראת אותם.
אנונימית
שואל השאלה:
^כל מה שעשיתי זה רק לחדד כמה נקודות שמפריעות לי אישית בספרי פנטזיה לנוער בימינו...
^כל מה שעשיתי זה רק לחדד כמה נקודות שמפריעות לי אישית בספרי פנטזיה לנוער בימינו...
אנונימי
1. די נכון. אבל הרבה פעמים קשה לכתוב על הסבל של שני הצדדים, בגלל שיש נקודת מבט אחת, גיבור אחד שהסיפור מתמקד בו, ואותו גיבור לא עובר בין הצדדים. אם מנסים בכוח להראות את שני הצדדים, זה יוצר עלילה די מאולצת. הכי פשוט שהגיבור יפגוש מישהו מהצד השני שנפגע מזה, וזה קורה בהרבה מאוד ספרים, אבל אלו דמויות לא מאוד חשובות, וזה לא כזה עוצמתי.
2. רוע לא חייב להיות אנושי כדי להיות מובן. אם ניקח את הדוגמה שנתת - פרסי ג'קסון. הרוע שם ממש ממש לא אנושי, אבל ניתן להבין אותו, או לפחות את הדמויות שמצטרפות לרוע הזה.
לא חושבת שהמשפט האחרון שלך נכון. ספר נועד כדי שיקראו אותו.
3. כן, יש הבחנה כלשהי בין הטובים לבין הרעים, אבל בדרך כלל כן מציגים את הצד של ה"רעים", ומראים למה הם "רעים". שוב, כי קשה לעבור בין נקודות מבט. ברוב הספרים יש נקודת מבט אחת, שמתמקדת בגיבור הסיפור.
4. הארי פוטר הוא ממש לא גיבור שטחי. כמה פעמים כעסתי עליו במהלך הספרים... בגלל דברים כל כך מטומטמים שהוא עשה... הספר החמישי (מסדר עוף החול) הוא הדוגמה הכי טובה לכך שהארי פוטר לא מושלם. הספר מתמקד יותר בעולם הפנימי שלו, וכל הספר הארי מתנהג די חרא, עד הסוף, שבו הוא עושה טעות ענקית, ומשלם ביוקר.
5. כן, הארי הוא "גיבור נבואה". אבל הוא לא גיבור נבואה קלאסי. הוא לא חייב להציל את העולם בגלל הנבואה, אלא בגלל מה שהנבואה גרמה (רצח הוריו בידי וולדמורט). דמבלדור אומר את זה שוב ושוב: הנבואה משנה רק אם נותנים לה לשנות.
ופה נתת דעה ממש אישית, אפילו כתבת "אני ממש לא אוהב". כנראה שקוראים אחרים כן אוהבים את זה, כי זה פשוט עובד.
2. רוע לא חייב להיות אנושי כדי להיות מובן. אם ניקח את הדוגמה שנתת - פרסי ג'קסון. הרוע שם ממש ממש לא אנושי, אבל ניתן להבין אותו, או לפחות את הדמויות שמצטרפות לרוע הזה.
לא חושבת שהמשפט האחרון שלך נכון. ספר נועד כדי שיקראו אותו.
3. כן, יש הבחנה כלשהי בין הטובים לבין הרעים, אבל בדרך כלל כן מציגים את הצד של ה"רעים", ומראים למה הם "רעים". שוב, כי קשה לעבור בין נקודות מבט. ברוב הספרים יש נקודת מבט אחת, שמתמקדת בגיבור הסיפור.
4. הארי פוטר הוא ממש לא גיבור שטחי. כמה פעמים כעסתי עליו במהלך הספרים... בגלל דברים כל כך מטומטמים שהוא עשה... הספר החמישי (מסדר עוף החול) הוא הדוגמה הכי טובה לכך שהארי פוטר לא מושלם. הספר מתמקד יותר בעולם הפנימי שלו, וכל הספר הארי מתנהג די חרא, עד הסוף, שבו הוא עושה טעות ענקית, ומשלם ביוקר.
5. כן, הארי הוא "גיבור נבואה". אבל הוא לא גיבור נבואה קלאסי. הוא לא חייב להציל את העולם בגלל הנבואה, אלא בגלל מה שהנבואה גרמה (רצח הוריו בידי וולדמורט). דמבלדור אומר את זה שוב ושוב: הנבואה משנה רק אם נותנים לה לשנות.
ופה נתת דעה ממש אישית, אפילו כתבת "אני ממש לא אוהב". כנראה שקוראים אחרים כן אוהבים את זה, כי זה פשוט עובד.
^^ זה מה שהרבה אנשים אוהבים.
אי אפשר לשנות את זה אנשים פחות יקראו .
אם כל הספרים היו בסגנון כמו של משחקי הכס הם לא יצליחו . הוא כתוב ומנוסח לדעתי בצורה מזעזעת.
אי אפשר לשנות את זה אנשים פחות יקראו .
אם כל הספרים היו בסגנון כמו של משחקי הכס הם לא יצליחו . הוא כתוב ומנוסח לדעתי בצורה מזעזעת.
אנונימית
מסכימה עם הרוב אבל יש דברים שפחות...
אז ככה: 1. הרבה ספרי פנטזיה אוהבים להפוך מלחמה, למשהו שזה לא.
אם תשימו לב, בהמון ספרי פנטזיה מודרניים מלחמה מוצגת כמשהו נעלה, גדול, אגדי, וזה פשוט לא זה.
רוצים לכתוב על מלחמה? תכתבו משני צדי העימות.
תכתבו על הסבל של שני הצדדים.
תכתבו על הלבבות השבורים של המשפחות.
תכתבו על מה עובר בראש של הדמויות כשהכל קורה, במיוחד אם אלה הרגעים האחרונים שלהן.
לא בכל ספר אפשר לכתוב משני צדדי העימות, אתה מצפה מאנשים לכתוב ספר משתי נקודות מבט או 3 ולא כל הכותבים יודעים לעשות את זה. בנוסף רוב הקוראים לא אוהבים לקרוא ספרים שמחליפים נקודת מבט, זה מבלבל, מסובך ונחשב לעוד קלישאה. אז איך נפטרים מהקלישאה השניה של נקודות מבט? זה יוצר בעיה חדשה.
ומלחמה לא מתמקדת רק בסבל, לבבות שבורים של משפחות, על רגעים אחרונים, זה נורא תיאור קלישאתי של מלחמה כשלעצמה.
ספר שיהיה מלא רק בעצב הוא קלישאתי. אפילו במלחמה יש רגעים שמחים ולא רק אחרונים ומדכאים.
2. שמתי לב שאנשים שקוראים ואנשים שכותבים, מתמודדים יותר טוב עם רוע לא אנושי, מאשר עם רוע אנושי.
לדוגמה: פרסי ג'קסון.
הרוע שם לא אנושי, לא מובן, ולא ריאליסטי.
אני יכול גם להבין למה: כי זה כואב להבין שאנשים כמונו וכמוכם יכולים להביא רוע טהור, שהוא מלחמה, טבח, וסבל.
אבל חשוב יותר שספר יהיה ריאליסטי *גם אם הוא ספר פנטזיה* מאשר שהוא יתחשב ברגשות של הקוראים.
זה תלוי בסוג הספר, אם הרוע מגיע מיצור לא אנושי איך אפשר לצפות שהוא יהיה אנושי?
3. "טובים ורעים".
למה חייבים להיות טובים ורעים, כשאפשר להציג את שני צדדי המלחמה, ולתת לקוראים את החופש המוסרי הקשה לבחור, בצד של מי הם מתי?
מסכימה, אבל שוב נקודות מבט וזה, וזה מסבך יותר מאשר מקורי, הדוגמאות הכי טובות ששוברות את הסטיגמה הזו הן מהטלוויזיה, כי בסדרות אפשר להציג נקודות מבט בקלות בצורה ויזואלית. לעבור מסצינות לסצינות ועדיין להשאיר גיבור ראשי, בספרים פחות, בספרים צריך הצדקה ממש טובה שזה יקרה ולא רק כדי להציג את שני הצדדים, זה לא מספיק משקל כדי להצדיק שני נקודות מבט ולהטריח קוראים להחליף גיבור.
4. גיבורים מושלמים ושטחיים.
הדוגמה הכי קלאסית שאני יכול להביא לכם, זה הארי פוטר.
הוא גיבור יותר מדי מושלם, שקשה להזדהות איתו.
אני רוצה לקרוא על דמות שהיא מורכבת, עושה טעויות, משלמת עליהן ביוקר, והכי חשוב: לומדת מהטעויות האלה שיעורים.
הדוגמה שלי לדמות ראשית שכתובה בצורה ממש נכונה, זה פיץ אביר, מהספר שוליית הרוצח, מטרילוגיית הרואים למרחק.
הוא דמות ראשית שכתובה ממש טוב, בצורה ממש מקורית, וממש קל להתחבר אליו.
תנו לי גיבור אנושי.
זהו שקטניס ממשחקי הרעב היא לא דמות מושלמת, היא עושה הרבה טעויות לדעת המון אנשים ומלא קוראי משחקי הרעב שונאים את קטניס אוורדין יותר משאוהבים אותה. יש עליה אלפי ביקורות, אפשר לחפש באינטרנט, היא אחת הדמויות השנואות בספרות.
אם כזו דמות אתם רוצים לכתוב...צריך לדעת גם איך לכתוב. קל לשנוא דמויות כאלה, והיתרון בדמויות טובות כמו הארי פוטר הוא ההפך ממה שאתה טוען - קל להזדהות איתן יותר כי כולנו רוצים להזדהות עם דמות הגיבור הבלתי טעותית. עם זאת כמובן שדמות שעושה טעויות היא מורכבת יותר, אבל זו מלאכה מאוד שבירה לכתוב דמות כזו שהקוראים לא ירצו לזרוק מהחלון.
(קטניס ממשחקי הרעב, לייטו ממחברת המוות, הורם מסולטן ועוד)
צוקו הוא דוגמה טובה לדמות מורכבת עם טעויות שאפשר להזדהות איתה, יש לו מניע הגיוני והוא לא רק מצדיק את הטעויות שהוא עושה, הוא באמת מפיק מהן לקח ומשתנה. דמות שעושה טעויות צריכה להשתנות, הטעות של הרבה כותבים היא שהדמויות רק טועות ולא משתנות. (ובגלל יש לקטניס המון שונאים, היא חוזרת על הטעויות ולא משתנה)
5. גיבור נבואה.
זה משהו שמציק לי ממש, ומתקשר עם הנקודה הקודמת.
אני ממש לא אוהב שדמות מסוימת "נבחרת" למשהו, שהוא בדרך כלל להציל את העולם.
הדוגמה הכי קלאסית, היא שוב פעם, כמובן, הארי פוטר.
מה דעתכם/ן על הטענות שלי?
זה טרופ חרוש, אבל אין עם זה בעיה כשעושים את זה נכון. גם אווטאר הוא נבחר, המעריצים עדיין מטורפים עליו.
אז ככה: 1. הרבה ספרי פנטזיה אוהבים להפוך מלחמה, למשהו שזה לא.
אם תשימו לב, בהמון ספרי פנטזיה מודרניים מלחמה מוצגת כמשהו נעלה, גדול, אגדי, וזה פשוט לא זה.
רוצים לכתוב על מלחמה? תכתבו משני צדי העימות.
תכתבו על הסבל של שני הצדדים.
תכתבו על הלבבות השבורים של המשפחות.
תכתבו על מה עובר בראש של הדמויות כשהכל קורה, במיוחד אם אלה הרגעים האחרונים שלהן.
לא בכל ספר אפשר לכתוב משני צדדי העימות, אתה מצפה מאנשים לכתוב ספר משתי נקודות מבט או 3 ולא כל הכותבים יודעים לעשות את זה. בנוסף רוב הקוראים לא אוהבים לקרוא ספרים שמחליפים נקודת מבט, זה מבלבל, מסובך ונחשב לעוד קלישאה. אז איך נפטרים מהקלישאה השניה של נקודות מבט? זה יוצר בעיה חדשה.
ומלחמה לא מתמקדת רק בסבל, לבבות שבורים של משפחות, על רגעים אחרונים, זה נורא תיאור קלישאתי של מלחמה כשלעצמה.
ספר שיהיה מלא רק בעצב הוא קלישאתי. אפילו במלחמה יש רגעים שמחים ולא רק אחרונים ומדכאים.
2. שמתי לב שאנשים שקוראים ואנשים שכותבים, מתמודדים יותר טוב עם רוע לא אנושי, מאשר עם רוע אנושי.
לדוגמה: פרסי ג'קסון.
הרוע שם לא אנושי, לא מובן, ולא ריאליסטי.
אני יכול גם להבין למה: כי זה כואב להבין שאנשים כמונו וכמוכם יכולים להביא רוע טהור, שהוא מלחמה, טבח, וסבל.
אבל חשוב יותר שספר יהיה ריאליסטי *גם אם הוא ספר פנטזיה* מאשר שהוא יתחשב ברגשות של הקוראים.
זה תלוי בסוג הספר, אם הרוע מגיע מיצור לא אנושי איך אפשר לצפות שהוא יהיה אנושי?
3. "טובים ורעים".
למה חייבים להיות טובים ורעים, כשאפשר להציג את שני צדדי המלחמה, ולתת לקוראים את החופש המוסרי הקשה לבחור, בצד של מי הם מתי?
מסכימה, אבל שוב נקודות מבט וזה, וזה מסבך יותר מאשר מקורי, הדוגמאות הכי טובות ששוברות את הסטיגמה הזו הן מהטלוויזיה, כי בסדרות אפשר להציג נקודות מבט בקלות בצורה ויזואלית. לעבור מסצינות לסצינות ועדיין להשאיר גיבור ראשי, בספרים פחות, בספרים צריך הצדקה ממש טובה שזה יקרה ולא רק כדי להציג את שני הצדדים, זה לא מספיק משקל כדי להצדיק שני נקודות מבט ולהטריח קוראים להחליף גיבור.
4. גיבורים מושלמים ושטחיים.
הדוגמה הכי קלאסית שאני יכול להביא לכם, זה הארי פוטר.
הוא גיבור יותר מדי מושלם, שקשה להזדהות איתו.
אני רוצה לקרוא על דמות שהיא מורכבת, עושה טעויות, משלמת עליהן ביוקר, והכי חשוב: לומדת מהטעויות האלה שיעורים.
הדוגמה שלי לדמות ראשית שכתובה בצורה ממש נכונה, זה פיץ אביר, מהספר שוליית הרוצח, מטרילוגיית הרואים למרחק.
הוא דמות ראשית שכתובה ממש טוב, בצורה ממש מקורית, וממש קל להתחבר אליו.
תנו לי גיבור אנושי.
זהו שקטניס ממשחקי הרעב היא לא דמות מושלמת, היא עושה הרבה טעויות לדעת המון אנשים ומלא קוראי משחקי הרעב שונאים את קטניס אוורדין יותר משאוהבים אותה. יש עליה אלפי ביקורות, אפשר לחפש באינטרנט, היא אחת הדמויות השנואות בספרות.
אם כזו דמות אתם רוצים לכתוב...צריך לדעת גם איך לכתוב. קל לשנוא דמויות כאלה, והיתרון בדמויות טובות כמו הארי פוטר הוא ההפך ממה שאתה טוען - קל להזדהות איתן יותר כי כולנו רוצים להזדהות עם דמות הגיבור הבלתי טעותית. עם זאת כמובן שדמות שעושה טעויות היא מורכבת יותר, אבל זו מלאכה מאוד שבירה לכתוב דמות כזו שהקוראים לא ירצו לזרוק מהחלון.
(קטניס ממשחקי הרעב, לייטו ממחברת המוות, הורם מסולטן ועוד)
צוקו הוא דוגמה טובה לדמות מורכבת עם טעויות שאפשר להזדהות איתה, יש לו מניע הגיוני והוא לא רק מצדיק את הטעויות שהוא עושה, הוא באמת מפיק מהן לקח ומשתנה. דמות שעושה טעויות צריכה להשתנות, הטעות של הרבה כותבים היא שהדמויות רק טועות ולא משתנות. (ובגלל יש לקטניס המון שונאים, היא חוזרת על הטעויות ולא משתנה)
5. גיבור נבואה.
זה משהו שמציק לי ממש, ומתקשר עם הנקודה הקודמת.
אני ממש לא אוהב שדמות מסוימת "נבחרת" למשהו, שהוא בדרך כלל להציל את העולם.
הדוגמה הכי קלאסית, היא שוב פעם, כמובן, הארי פוטר.
מה דעתכם/ן על הטענות שלי?
זה טרופ חרוש, אבל אין עם זה בעיה כשעושים את זה נכון. גם אווטאר הוא נבחר, המעריצים עדיין מטורפים עליו.
אנונימית
שואל השאלה:
^^^ אני קראתי כמה ספרים שהנקודות מבט בהן מתחלפות כל הזמן.
לדוגמה:
a song of ice and fire,
memory, sorrow and thorn
falling kingdoms,
ועוד כמה.
^^^ אני קראתי כמה ספרים שהנקודות מבט בהן מתחלפות כל הזמן.
לדוגמה:
a song of ice and fire,
memory, sorrow and thorn
falling kingdoms,
ועוד כמה.
אנונימי
ספרים שמחליפים נקודות מבט מחרפנים אותי
אנונימית
יש לא מעט ספרים עם שינוי בנקודת המבט, אבל גם קשה לכתוב את זה, וגם קשה לקרוא את זה.
אני קראתי המון ספרי פנטזיה ואף אחד מהם לא מתאים למה שהגדרת
ולגבי הרוע שדיברת עליו, זה לא כל הפואנטה של ספרי פנטזיה? להיות לא מציאותיים?
ולגבי הרוע שדיברת עליו, זה לא כל הפואנטה של ספרי פנטזיה? להיות לא מציאותיים?
מחזקת ^^^^^
אנונימית
שואל השאלה:
דרך אגב, כתבתי ספר בעצמי, אפילו כבר הוצאתי אותו, אני עובד עכשיו על עוד ספר, ועוד משהו קטן:
כשאמרתי לגבי הקטע של המלחמה הלא ריאליסטית, לא התכוונתי לכל הספר. תאמינו לי, קראתי את 1984, ואני לא ממש מת על ספרים שהם רק מדכאים.
דרך אגב, כתבתי ספר בעצמי, אפילו כבר הוצאתי אותו, אני עובד עכשיו על עוד ספר, ועוד משהו קטן:
כשאמרתי לגבי הקטע של המלחמה הלא ריאליסטית, לא התכוונתי לכל הספר. תאמינו לי, קראתי את 1984, ואני לא ממש מת על ספרים שהם רק מדכאים.
אנונימי
שואל השאלה:
^^אני לא מדבר על העולם או על החוקים שלו, אלא על העלילה, הדמויות, והכתיבה.
^^אני לא מדבר על העולם או על החוקים שלו, אלא על העלילה, הדמויות, והכתיבה.
אנונימי
אני לא חובב גדול של ספרי פנטזיה, אך אנסה לענות בכל זאת.
1. מטרת המלחמה בספרי הפנטזיה היא להיות רגע השיא של הספר / טרילוגייה, הסיום המפואר בו הכל בא לידי ביטוי. השקרים, הבגידות, התככים, הבריתות. המלחמה היא לא הזמן לעשות את בניית הדמויות, או להתחיל את בניית הרגש שמאחוריה. הספר כולו מוקדש לבנות את הדמות ולפתח אותה, והמלחמה נועדה רק כדי להביא את הפיתוח לידי ביטוי (אתן דוגמה למשל מהספר נפילת הממלכות (רק הראשון): הדמות של קליאו התפתחה לאורך המסע שלה בפאלסיה, ובמלחמה ההתפתחות לא התעצמה אלא רק באה לידי ביטוי בהחלטה שלה להפיל את גאיוס). ככה שאני פחות מסכים.
2. להפך, אם מדובר בסופר טוב הנון-ריאליזם הוא הטוב ביותר. שכן היות המפלצת מפלצת מסמל לנו לרוב את הרדיקליות האנושית, כיצד נראות התכונות המפלצתיות שבנו כאשר הן ללא רסן. כאשר הנבל הוא אל אז המטרה היא לרוב להראות את הפגם שבשלמות. הרוע הלא אנושי נועד להציב לנו מראה אל מול האנושיות, בספר פנטזיה טוב הגיבור רואה את הנבל המפלצתי נחד והאלוהי מאידך, שכולו רשע צרוף, ומבין שההבדל ביניהם הוא קטן כל כך (אתן דוגמה שוב מסדרת נפילת הממלכות: קיאן). התחושה הזו כשאתה קורא דמות שאתה אמור להיות כל כך רחוק ממנה, אך אתה בכל זאת מזדהה איתה, זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות עם נבל בספר (פנטזיה).
3. לרוב בספרי פנטזיה אין טובים ורעים אלא הצד שבו הדמות הראשית נמצאת והצד שהיא איננה בו. למשל בכס הזכוכית, הדמות הראשית נמצאת בצד שלכאורה אמור להיות הרע. טוב ורע זה דבר מאוד דינמי בספרי פנטזיה, זה משתנה מהר מאוד ולרוב מגלים שכל ה"רעים" היו אנושיים מאוד במטרתם, וה"טובים" לוקים בשחיתויות מוסריות שאין לסלוח להן. מעולם לא נתקלתי בספר פנטזיה שעשה אחרת (הבאת את דוגמת פרסי ג'קסון, אז לוק למשל מהווה דוגמה טובה).
4. חוץ מפרסי ג'קסון, הארי פוטר ואולי עוד טיפה, מעולם לא נתקלתי בתוםעה הזו של גיבורים שטחיים יתר על המידה (עם כמה שקשה ליצור עומק בפנטזיה).
5. זה זוטות, משהו שנועד כדי להתחיל את ההרפתקאה. זה כמו שאטען שאני לא אוהב שמנחה התוכנית אומר צאו לדרך במקום התחילו ולכן יש בעיה בתוכנית, זה סתם דרך כדי להפעיל את העלילה.
1. מטרת המלחמה בספרי הפנטזיה היא להיות רגע השיא של הספר / טרילוגייה, הסיום המפואר בו הכל בא לידי ביטוי. השקרים, הבגידות, התככים, הבריתות. המלחמה היא לא הזמן לעשות את בניית הדמויות, או להתחיל את בניית הרגש שמאחוריה. הספר כולו מוקדש לבנות את הדמות ולפתח אותה, והמלחמה נועדה רק כדי להביא את הפיתוח לידי ביטוי (אתן דוגמה למשל מהספר נפילת הממלכות (רק הראשון): הדמות של קליאו התפתחה לאורך המסע שלה בפאלסיה, ובמלחמה ההתפתחות לא התעצמה אלא רק באה לידי ביטוי בהחלטה שלה להפיל את גאיוס). ככה שאני פחות מסכים.
2. להפך, אם מדובר בסופר טוב הנון-ריאליזם הוא הטוב ביותר. שכן היות המפלצת מפלצת מסמל לנו לרוב את הרדיקליות האנושית, כיצד נראות התכונות המפלצתיות שבנו כאשר הן ללא רסן. כאשר הנבל הוא אל אז המטרה היא לרוב להראות את הפגם שבשלמות. הרוע הלא אנושי נועד להציב לנו מראה אל מול האנושיות, בספר פנטזיה טוב הגיבור רואה את הנבל המפלצתי נחד והאלוהי מאידך, שכולו רשע צרוף, ומבין שההבדל ביניהם הוא קטן כל כך (אתן דוגמה שוב מסדרת נפילת הממלכות: קיאן). התחושה הזו כשאתה קורא דמות שאתה אמור להיות כל כך רחוק ממנה, אך אתה בכל זאת מזדהה איתה, זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות עם נבל בספר (פנטזיה).
3. לרוב בספרי פנטזיה אין טובים ורעים אלא הצד שבו הדמות הראשית נמצאת והצד שהיא איננה בו. למשל בכס הזכוכית, הדמות הראשית נמצאת בצד שלכאורה אמור להיות הרע. טוב ורע זה דבר מאוד דינמי בספרי פנטזיה, זה משתנה מהר מאוד ולרוב מגלים שכל ה"רעים" היו אנושיים מאוד במטרתם, וה"טובים" לוקים בשחיתויות מוסריות שאין לסלוח להן. מעולם לא נתקלתי בספר פנטזיה שעשה אחרת (הבאת את דוגמת פרסי ג'קסון, אז לוק למשל מהווה דוגמה טובה).
4. חוץ מפרסי ג'קסון, הארי פוטר ואולי עוד טיפה, מעולם לא נתקלתי בתוםעה הזו של גיבורים שטחיים יתר על המידה (עם כמה שקשה ליצור עומק בפנטזיה).
5. זה זוטות, משהו שנועד כדי להתחיל את ההרפתקאה. זה כמו שאטען שאני לא אוהב שמנחה התוכנית אומר צאו לדרך במקום התחילו ולכן יש בעיה בתוכנית, זה סתם דרך כדי להפעיל את העלילה.
אם הספר מדבר לדוגמא לא מנקודת מבט,והוא לפחות כתוב מסוג של סיפור על אחת ועל הסביבה שלה ולא כל רגע עוברים למישהו אחר כמו בשיר של אש וקרח אז זה סביר.
לדוגמא בסינדר אם זה היה מספר את מה שהיה לדוגמא עם מלא מלא דמויות לא היתי רוצה לקרוא.
בגלל שזה כתוב בצורה נכונה וגם את זה טיפה כן קשה לקרוא עדיין זה ספר אהוב.
הוא לא מסובך הוא מספר לא מהרבה דמוייות הכי הרבה זה 4. וכל דמות מסתיים אצלה משהו וממשיך אצל אחרת בזמן שונה משלה.
לדוגמא בסינדר אם זה היה מספר את מה שהיה לדוגמא עם מלא מלא דמויות לא היתי רוצה לקרוא.
בגלל שזה כתוב בצורה נכונה וגם את זה טיפה כן קשה לקרוא עדיין זה ספר אהוב.
הוא לא מסובך הוא מספר לא מהרבה דמוייות הכי הרבה זה 4. וכל דמות מסתיים אצלה משהו וממשיך אצל אחרת בזמן שונה משלה.
אנונימית
אני גם יכול לתת דוגמה מטרילוגיה שממש אהבתי טרילוגיית הנפילים
דבר ראשון הרקע מתאר טוב מאוד את הרוע וגם יש תפנית מטורפת בעלילה שמסבירה בדיוק כמה חזק הרוע וכמה הוא משפיע על אנשים, ואין ממש מלחמה, זה יותר קרבות, ומתוארים גם המון אבדות של הגיבורים
הרוע שם מגיע מהאנשים, שהופך אותם ללא. חלק נאבקים אבל לרוב אי אפשר. אז ברור שתהיה כאן אנושיות
בספר הזה הטובים הופכים לרעים וגם הפוך
הגיבור הוא אדם די מעפן אבל עם אומץ, יש לו המון פחדים וחרדות ותכונות גרועות אבל הוא גיבור מצויין
הדמות הראשית פשוט נקלע לעולם הזוי שבו הוא מנסה לעשות שינוי לאחר שאיבד את אבא שלו ל"רעים" שום נבואה שום כלום
דבר ראשון הרקע מתאר טוב מאוד את הרוע וגם יש תפנית מטורפת בעלילה שמסבירה בדיוק כמה חזק הרוע וכמה הוא משפיע על אנשים, ואין ממש מלחמה, זה יותר קרבות, ומתוארים גם המון אבדות של הגיבורים
הרוע שם מגיע מהאנשים, שהופך אותם ללא. חלק נאבקים אבל לרוב אי אפשר. אז ברור שתהיה כאן אנושיות
בספר הזה הטובים הופכים לרעים וגם הפוך
הגיבור הוא אדם די מעפן אבל עם אומץ, יש לו המון פחדים וחרדות ותכונות גרועות אבל הוא גיבור מצויין
הדמות הראשית פשוט נקלע לעולם הזוי שבו הוא מנסה לעשות שינוי לאחר שאיבד את אבא שלו ל"רעים" שום נבואה שום כלום
שואל השאלה:
מה זה הנפילים, כאילו בני הנפילים?
מה זה הנפילים, כאילו בני הנפילים?
אנונימי
אמ אני חושבת שאתה כרגע יותר מדבר על פנטזיה מיינסטרים,
פרסי ג'קסון ומרבית פנטזיית הילדים,
הספרים האלה הם לא דוגמא ומופת לפנטזיה איכותית ואני אומרת את זה כסטאן כבדה מאוד לשעבר (שתבינו שקניתי שרביטים ב200 שקל מהאתר הרשמי של הפ והייתי אובססבית פג ברמה קיצונית ומפחידה)
אני חושבת שכדאי לך לעבור לפנטזיה יותר בוגרת, שיר של אש ושל קרח, ברנדון סנדרסון, נבחר האלים, וגם למדע בדיוני,
הם יותר מספקים את העומק ואת הדיון האינטלגנטי שקצת חסר בפנטזיית ילדים שפשוט לא נוצרה לדון בכך.
פרסי ג'קסון ומרבית פנטזיית הילדים,
הספרים האלה הם לא דוגמא ומופת לפנטזיה איכותית ואני אומרת את זה כסטאן כבדה מאוד לשעבר (שתבינו שקניתי שרביטים ב200 שקל מהאתר הרשמי של הפ והייתי אובססבית פג ברמה קיצונית ומפחידה)
אני חושבת שכדאי לך לעבור לפנטזיה יותר בוגרת, שיר של אש ושל קרח, ברנדון סנדרסון, נבחר האלים, וגם למדע בדיוני,
הם יותר מספקים את העומק ואת הדיון האינטלגנטי שקצת חסר בפנטזיית ילדים שפשוט לא נוצרה לדון בכך.
וואו כלכל נכון מסכימה בכל מילה
מה גם שהסופרים אוהבים להרוג את כל הדמויות, זה ככ כואב
מה גם שהסופרים אוהבים להרוג את כל הדמויות, זה ככ כואב
כן הנפילים זה בני הנפילים
אני חייבת להגיד שהטענות שלך הגיוניות, ואני מתחברת לחלק מהן:)
אני רוצה קצת לפרט עם מה אני פחות מסכימה.. (אם לא קראתם קלע הכשף ובית ספר לטוב ולרע, ואתם רוצים לקרוא, עדיף לכם לא לקרוא את תגובתי)
1. בזה אני באמת, מאוד מסכימה איתך
אומנם תמיד מציגים צד אחד, אבל הרבה פעמים, אין כ''כ צד של משפחות.. אני אתן פה את הדוגמא של קלע הכשף (שתחזור שוב)..
בסדרת הספרים הזאת, אחת המלחמות הגדולות של הדמות הראשית היא עם המשפחה עצמה.. לכן אין יותר מדי צד להציג, כל הרצון פה הוא לגרום איזושהי הזדהות עם הדמות, ולמרות זאת מציגים מדי פעם את צד המשפחה, "הרע"
2. גם בזה נתקלנו הרבה, כרגע אתן את הדוגמא של בית ספר לטוב ולרע
יש המון רשעים שאינם אנושיים, אך בסופו של דבר המון רשעים שהם כן
אם זה בספר הראשון, אחת הדמויות הראשיות, בספר השלישי, זוהי דמות שמתבטאת בצורה מאוד אנושית (רפל, אם אתה מכיר) (והאהובה עליי, אגב, היה מאוד קל להתחבר אליה), בספר הרביעי, דמות שהציגה עצמה טובה הופכת להיות "הרעה הראשית".
או בהארי פוטר, דוגמאת דראקו מאלפוי, שנחשב כאנטגוניסט (גם בספרים וגם בסרטים)
אומנם לא הרשע מכולם, אבל עדיין.. אנטגוניסט ראשי למדי (גם הוא הדמות האהובה עליי, אגב:)
3. גם זה דבר שאני מאוד מסכימה איתו
זה דבר שחייבים לעשות באיזשהו שלב, וכאן באמת אין לי מה לכתוב:
4. הגיבורים לא תמיד מושלמים ושטחיים
גם פה אני אתן את הדוגמא את קלן ארגוס מקלע הכשף, זאת אחת הדמויות היותר מסובכות ומתוסבכות, כל כך הרבה פעמים הוא פיקפק בעצמו, חשב כמה שהוא לא טוב
הוא חולה במחלה הנקראת "צל אפל", זוהי מחלה שכולם נגדה, ובגללה כמעט כל אדם שהוא פוגש מנסה להרוג אותו, הוא לא יכול לסמוך על אף אחד ולא להזדהות עם אף אחד
אתן כדוגמא גם את אגתה וסופי מבית הספר לטוב ולרע
אגתה היא בעצם הדמות הטובה, אך היא "המכוערת" "המוזרה" "הדחויה" , וסופי, שבעצם נחשבת הרעה (שתיהן דמויות ראשיות, אגב) היא "היפה" "המוצלחת" אבל בתוך תוכה חסרת ביטחון לחלוטין
5. אויש, גיבור נבואה זה באמת דבר שמציק חלק מהזמן, נמצא בהרבה ספרים.
מדי פעם נחמד לראות את הנבואה הקלאסית, אבל תלוי איך מציגים אותה
אני רוצה קצת לפרט עם מה אני פחות מסכימה.. (אם לא קראתם קלע הכשף ובית ספר לטוב ולרע, ואתם רוצים לקרוא, עדיף לכם לא לקרוא את תגובתי)
1. בזה אני באמת, מאוד מסכימה איתך
אומנם תמיד מציגים צד אחד, אבל הרבה פעמים, אין כ''כ צד של משפחות.. אני אתן פה את הדוגמא של קלע הכשף (שתחזור שוב)..
בסדרת הספרים הזאת, אחת המלחמות הגדולות של הדמות הראשית היא עם המשפחה עצמה.. לכן אין יותר מדי צד להציג, כל הרצון פה הוא לגרום איזושהי הזדהות עם הדמות, ולמרות זאת מציגים מדי פעם את צד המשפחה, "הרע"
2. גם בזה נתקלנו הרבה, כרגע אתן את הדוגמא של בית ספר לטוב ולרע
יש המון רשעים שאינם אנושיים, אך בסופו של דבר המון רשעים שהם כן
אם זה בספר הראשון, אחת הדמויות הראשיות, בספר השלישי, זוהי דמות שמתבטאת בצורה מאוד אנושית (רפל, אם אתה מכיר) (והאהובה עליי, אגב, היה מאוד קל להתחבר אליה), בספר הרביעי, דמות שהציגה עצמה טובה הופכת להיות "הרעה הראשית".
או בהארי פוטר, דוגמאת דראקו מאלפוי, שנחשב כאנטגוניסט (גם בספרים וגם בסרטים)
אומנם לא הרשע מכולם, אבל עדיין.. אנטגוניסט ראשי למדי (גם הוא הדמות האהובה עליי, אגב:)
3. גם זה דבר שאני מאוד מסכימה איתו
זה דבר שחייבים לעשות באיזשהו שלב, וכאן באמת אין לי מה לכתוב:
4. הגיבורים לא תמיד מושלמים ושטחיים
גם פה אני אתן את הדוגמא את קלן ארגוס מקלע הכשף, זאת אחת הדמויות היותר מסובכות ומתוסבכות, כל כך הרבה פעמים הוא פיקפק בעצמו, חשב כמה שהוא לא טוב
הוא חולה במחלה הנקראת "צל אפל", זוהי מחלה שכולם נגדה, ובגללה כמעט כל אדם שהוא פוגש מנסה להרוג אותו, הוא לא יכול לסמוך על אף אחד ולא להזדהות עם אף אחד
אתן כדוגמא גם את אגתה וסופי מבית הספר לטוב ולרע
אגתה היא בעצם הדמות הטובה, אך היא "המכוערת" "המוזרה" "הדחויה" , וסופי, שבעצם נחשבת הרעה (שתיהן דמויות ראשיות, אגב) היא "היפה" "המוצלחת" אבל בתוך תוכה חסרת ביטחון לחלוטין
5. אויש, גיבור נבואה זה באמת דבר שמציק חלק מהזמן, נמצא בהרבה ספרים.
מדי פעם נחמד לראות את הנבואה הקלאסית, אבל תלוי איך מציגים אותה
1.תקרא מגיסטירום
2.לוק
3.תקרא מגיסטריום
4.מסכימה אבל פרסי ג'קסון ואנבת' צ'ייס הם מדהימים
5.אממ אבל זה כן לפעמים נחמד
2.לוק
3.תקרא מגיסטריום
4.מסכימה אבל פרסי ג'קסון ואנבת' צ'ייס הם מדהימים
5.אממ אבל זה כן לפעמים נחמד
1. מסכימה איתך. הספרים הכי טובים זה הספרים שמראים את שני הצדדים ונותנים לקורא להתחבט עם עצמו, אבל האמת היא שהרבה מלחמות לא התחילו מתוך איזהשהיא דילמה מוסרית אלא מתוך בורות, פחד, שאיפה לכוח וחמדנות, ואולי גם בעיות נפשיות, ולכן גם בזה יש משהו מציאותי ולפעמים אפילו מעניין יותר להבין מניעים של נבלים שנלחמים כאילו בלי סיבה
2. זה נכון, גם בסרטים הרבה פעמים מסתירים את הפנים של הנבל בשביל שיהיה קשה יותר להתחבר אליו. בקשר לפרסי ג'קסון אני לא מסכימה איתך.. הנבלים שם אולי לא כולם בני אדם אבל לכולם יש תכונות מאוד אנושיות וגם לרוב מראה אנושי אז לא מסכימה
3.
4. הארי פוטר ממש לא גיבור מושלם ושטחי, דוגמה רעה. הארי פוטר הוא החנון השחיף והיתום שאיכשהו הגיע לגבורה והוא עושה *אלפי* טעויות. לא יודעת אם קראת ולא רוצה לעשות ספוילרים אבל אולי קראת על סיריוס, סנייפ, דמבלדור. הוא עושה אלפי טעויות. בספרים מוזכר אלפי פעמים הדמיון בינו לבין וולדמורט והוא אומר בעצמו שלפעמים הוא מרגיש שהוא מאבד את עצמו והוא מדבר עם סיריוס על הצד האפל בבני אדם אז דוגמה ממש גרועה.
גיבור נבואה זה קונספט טוב, מה נעשה
2. זה נכון, גם בסרטים הרבה פעמים מסתירים את הפנים של הנבל בשביל שיהיה קשה יותר להתחבר אליו. בקשר לפרסי ג'קסון אני לא מסכימה איתך.. הנבלים שם אולי לא כולם בני אדם אבל לכולם יש תכונות מאוד אנושיות וגם לרוב מראה אנושי אז לא מסכימה
3.
4. הארי פוטר ממש לא גיבור מושלם ושטחי, דוגמה רעה. הארי פוטר הוא החנון השחיף והיתום שאיכשהו הגיע לגבורה והוא עושה *אלפי* טעויות. לא יודעת אם קראת ולא רוצה לעשות ספוילרים אבל אולי קראת על סיריוס, סנייפ, דמבלדור. הוא עושה אלפי טעויות. בספרים מוזכר אלפי פעמים הדמיון בינו לבין וולדמורט והוא אומר בעצמו שלפעמים הוא מרגיש שהוא מאבד את עצמו והוא מדבר עם סיריוס על הצד האפל בבני אדם אז דוגמה ממש גרועה.
גיבור נבואה זה קונספט טוב, מה נעשה
טרילוגיית הנפילים של ברנדון סנדרסון
האיש אגדה באמת
כמו שמישהי אמרה פה לפני, כנראה שפשוט נחשפתי ישר לפנטזיה הבוגרת יותר ואני גם לא מתחבר בכלל לפרסי ג'קסון והארי פוטר
האיש אגדה באמת
כמו שמישהי אמרה פה לפני, כנראה שפשוט נחשפתי ישר לפנטזיה הבוגרת יותר ואני גם לא מתחבר בכלל לפרסי ג'קסון והארי פוטר
חוץ מזה כל הספרים שהזכרת מה לא טוב בהם? עובדה שהם ספרים מאוד מאוד מצליחים שמליוני טריליוני אנשים בכל העולם אוהבים
שואל השאלה:
למי שאמר לי לקרוא מגיסטריום, בהתחלה לא התלהבתי, עד הסיום של הספר הראשון, שהיה מעולה וממש אכלתי עליו תסביכים...
למי שאמר לי לקרוא מגיסטריום, בהתחלה לא התלהבתי, עד הסיום של הספר הראשון, שהיה מעולה וממש אכלתי עליו תסביכים...
אנונימי
אני מסכימה לגמרי חוץ מכך שהצגת את הארי כגיבור המושלם, כי הוא ממש לא והוא עושה טעויות לאורך הדרך ואני לגמרי אוהבת ומצליחה להזדהות איתו
וואי זה רק מזכיר לי כמה הארי פוטר ספר מעולה
הוא עשוי כל כך טוב, גם בקטע של בחירה, טוב ורע, גבורה, טעויות, יעוד וגורל. יש לי הרגשה שלא קראת את הספר עד הסוף או שקראת אותו בגיל צעיר, כי אני באמת יכולה לפתוח קורס שלם רק על הפילוסופיה של הארי פוטר, זה ספר מדהים
הוא עשוי כל כך טוב, גם בקטע של בחירה, טוב ורע, גבורה, טעויות, יעוד וגורל. יש לי הרגשה שלא קראת את הספר עד הסוף או שקראת אותו בגיל צעיר, כי אני באמת יכולה לפתוח קורס שלם רק על הפילוסופיה של הארי פוטר, זה ספר מדהים
כן מגיסטריום זה הארי פוטר רק יותר מתוסבך, אבל זה ספר מגניב
שואל השאלה:
^קראתי הכל כמה פעמים.
^קראתי הכל כמה פעמים.
אנונימי
שר הטבעות
שר הטבעות זה לגמרי שחור ולבן, רעים וטובים.
אנונימית
שואל השאלה:
קראו לי א.
קראתי כמה ספרים של ברנדון סנדרסון, חייב להגיד שהוא סופר מעולה, אבל עדיין לא קראתי מה שאמרת.
קראו לי א.
קראתי כמה ספרים של ברנדון סנדרסון, חייב להגיד שהוא סופר מעולה, אבל עדיין לא קראתי מה שאמרת.
אנונימי
מסכימה, אבל בקשר לדעה החמישית, אפשר לשאול מה בדיוק מפריע לך בגיבור שנבחר או משהו בסגנון?
זאת שכתבה ששר הטבעות זה שחור ולבן, בסיפור אתה מבין למה זה שחור ולבן ואיך נלחמים ברוע שאין בו שום טוב. פשוט רוע
אני שלא אוהבת ספרים שדמות חשובה מתה בהם
(מה תגידי על זה, אה ורוניקה רות?)
עריכה: גם פריםם החמודה למה היא מתהה
(מה תגידי על זה, אה ורוניקה רות?)
עריכה: גם פריםם החמודה למה היא מתהה
יש לי משהו ממש חשוב לספר לך:
את פשוט קוראת חרא ספרים.
רגע מה?
כן כן, מה ששמעת...
תקראי את הערפילאים למשל, יש שם המון המון קונפליקטים בנושא המלחמה, וממש רואים את הצד השני של המפה, וממש כואב כשיש מלחמה, כואב גם על האויבים שנופלים. מראים את העולם גם מנקודת המבט של ה"רעים", ולא רק זה, אלא ממש גורמים לך לאהוב אותם ולצדד בהם, ואת נקרעת שם בעצמך מהקונפליקט שנוצר.
את עוברת ממצב שאת בטוחה שהצד השני הוא הרוע הטהור בהתגלמותו ומגיע לו למות, למצב שאת אפילו מבינה ומצדיקה אותו.
אפילו אוהבת.
זה באמת מעביר אותך מסע שלם של רגשות וזה נהדר!
גם בעניין הלא אנושי, בערפילאים זה דווקא בדיוק הפוך, הרעים? אלה שמתנהגים כמו מפלצות? הם ההכי אנושיים בסיפור. מבחינת מאפיינים ותכונות אופי ומראה חיצוני, הם בני אדם.
דווקא ה"טובים" הם השונים והמוזרים בסיפור.
ושוב, אין באמת טובים ורעים פשוט נוח להתנסח ככה.
הגיבורים טועים, הגיבורים טועים המון! יש ביניהם ריבים בנוגע למעשה הנכון לעשות והרבה פעמים הם עושים גם טעויות ודברים רעים. לפעמים אפילו דברים רעים מאד. לפעמים אפילו דברים שהולמים את הנבל יותר משהם הולמים את הגיבור.
שוב משחקים לך פה ברגש ממש, מביאים לך דמות, גורמים לך לסמוך עליה ולהאמים שכל שהיא בוחרת לעשות בהכרח יהיה נכון ומוסרי, ואז מראים לך נקודת מבט שונה על המציאות, ופתאום הדמות הולכת בכיוון שאת בעצמך לא מסכימה איתו... את בעצמך רואה בדמות שלך פגם בשיפוט ובשיקול הדעת, את צופה בה מגזימה ומשתגעת ומאבדת את זה מבחירה לבחירה, ואף אחד לא סיפר לך שזה הולך לקרות. את משתגעת בעצמך גם כן בהתחלה קצת, כדי להצדיק את הדמות שאת אוהבת ומעריצה, אבל בסוף את מבינה את זה.
אני לא אפתח את הפה שלי על הנבואות בספר כי זה פשוט יהרוס הכל אבל תאמיני לי שזה איכותי
קיצור הפכתי את התשובה שלי להמלצה חמה,
תקראי את טרילוגיית הערפילאים!
אבל אני מזהיר אותך, זו סדרה שבאמת ובתמים תעשה לך דברים ברגשות. לטוב ןלרע.
אה אוקיי אתה זכר סורי פשוט תעשה כאילו זה היה בזכר
את פשוט קוראת חרא ספרים.
רגע מה?
כן כן, מה ששמעת...
תקראי את הערפילאים למשל, יש שם המון המון קונפליקטים בנושא המלחמה, וממש רואים את הצד השני של המפה, וממש כואב כשיש מלחמה, כואב גם על האויבים שנופלים. מראים את העולם גם מנקודת המבט של ה"רעים", ולא רק זה, אלא ממש גורמים לך לאהוב אותם ולצדד בהם, ואת נקרעת שם בעצמך מהקונפליקט שנוצר.
את עוברת ממצב שאת בטוחה שהצד השני הוא הרוע הטהור בהתגלמותו ומגיע לו למות, למצב שאת אפילו מבינה ומצדיקה אותו.
אפילו אוהבת.
זה באמת מעביר אותך מסע שלם של רגשות וזה נהדר!
גם בעניין הלא אנושי, בערפילאים זה דווקא בדיוק הפוך, הרעים? אלה שמתנהגים כמו מפלצות? הם ההכי אנושיים בסיפור. מבחינת מאפיינים ותכונות אופי ומראה חיצוני, הם בני אדם.
דווקא ה"טובים" הם השונים והמוזרים בסיפור.
ושוב, אין באמת טובים ורעים פשוט נוח להתנסח ככה.
הגיבורים טועים, הגיבורים טועים המון! יש ביניהם ריבים בנוגע למעשה הנכון לעשות והרבה פעמים הם עושים גם טעויות ודברים רעים. לפעמים אפילו דברים רעים מאד. לפעמים אפילו דברים שהולמים את הנבל יותר משהם הולמים את הגיבור.
שוב משחקים לך פה ברגש ממש, מביאים לך דמות, גורמים לך לסמוך עליה ולהאמים שכל שהיא בוחרת לעשות בהכרח יהיה נכון ומוסרי, ואז מראים לך נקודת מבט שונה על המציאות, ופתאום הדמות הולכת בכיוון שאת בעצמך לא מסכימה איתו... את בעצמך רואה בדמות שלך פגם בשיפוט ובשיקול הדעת, את צופה בה מגזימה ומשתגעת ומאבדת את זה מבחירה לבחירה, ואף אחד לא סיפר לך שזה הולך לקרות. את משתגעת בעצמך גם כן בהתחלה קצת, כדי להצדיק את הדמות שאת אוהבת ומעריצה, אבל בסוף את מבינה את זה.
אני לא אפתח את הפה שלי על הנבואות בספר כי זה פשוט יהרוס הכל אבל תאמיני לי שזה איכותי
קיצור הפכתי את התשובה שלי להמלצה חמה,
תקראי את טרילוגיית הערפילאים!
אבל אני מזהיר אותך, זו סדרה שבאמת ובתמים תעשה לך דברים ברגשות. לטוב ןלרע.
אה אוקיי אתה זכר סורי פשוט תעשה כאילו זה היה בזכר
אמאלהלה יש לי שם חדשש
חשבתי שאני היחידה שקראה את זהה חבןגנגלגעלסעגלס
תתחתן איתי
חשבתי שאני היחידה שקראה את זהה חבןגנגלגעלסעגלס
תתחתן איתי
שואל השאלה:
^^^אני בדיוק להפך.
אבל אני קורא שיר של אש ושל קרח, זה לא חוכמה.
^^^אני בדיוק להפך.
אבל אני קורא שיר של אש ושל קרח, זה לא חוכמה.
אנונימי
שואל השאלה:
^^קראתי הערפילאים, אני קורא גם ספרים אחרים שהם טובים, אני פשוט מעביר ביקורת על הטעם של רוב הנוער...
^^קראתי הערפילאים, אני קורא גם ספרים אחרים שהם טובים, אני פשוט מעביר ביקורת על הטעם של רוב הנוער...
אנונימי
אוי נהדר
אז יופי הנה לך יש פנטזיות מעולות, פרסי גקסון והארי פוטר פשוט נועד לילדים אז זה כתוב ברמה שטחית יותר
אז יופי הנה לך יש פנטזיות מעולות, פרסי גקסון והארי פוטר פשוט נועד לילדים אז זה כתוב ברמה שטחית יותר
שואל השאלה:
אה ועוד משהו אתה שהמליץ לי על הערפילאים, אני ממש ממליץ לך לקרוא שיר של אש ושל קרח, כי זה ממש דומה, אבל הרבה יותר טוב.
אה ועוד משהו אתה שהמליץ לי על הערפילאים, אני ממש ממליץ לך לקרוא שיר של אש ושל קרח, כי זה ממש דומה, אבל הרבה יותר טוב.
אנונימי
אי אפשר להיות הרבה יותר טוב מותק
הערפילאים זה מדהים ברמה בלתי נלאית!
הערפילאים זה מדהים ברמה בלתי נלאית!
שואל השאלה:
בוא נדבר על זה בפרטי
בוא נדבר על זה בפרטי
אנונימי
as you wish
שואל השאלה:
אתה ממליץ פה לכולם על שיר של אש וקרח, שזה ספר שלא מתאים לילדים בני 12 (ולא רק בגלל העומק שאתה טוען שיש בו), אבל נותן דוגמאות מספרים כמו הארי פוטר ופרסי ג'קסון, שהם ספרים שמיועדים לגיל הזה. זו פשוט השוואה לא נכונה.
בכל מקרה, נראה שאתה פשוט אובססיבי לספר הזה, כמו שכותב אקראי אובססיבי לערפילאים וכמה אחרים לבני הנפילים.
לקחת ספר שהפך לאובססיה שלך, ולהשוות אותו לספרים אחרים שהם לא הטעם שלך, ומזה להסיק שהטעם של הנוער היום פשוט לא טוב, זה לא נכון.
אתה ממליץ פה לכולם על שיר של אש וקרח, שזה ספר שלא מתאים לילדים בני 12 (ולא רק בגלל העומק שאתה טוען שיש בו), אבל נותן דוגמאות מספרים כמו הארי פוטר ופרסי ג'קסון, שהם ספרים שמיועדים לגיל הזה. זו פשוט השוואה לא נכונה.
בכל מקרה, נראה שאתה פשוט אובססיבי לספר הזה, כמו שכותב אקראי אובססיבי לערפילאים וכמה אחרים לבני הנפילים.
לקחת ספר שהפך לאובססיה שלך, ולהשוות אותו לספרים אחרים שהם לא הטעם שלך, ומזה להסיק שהטעם של הנוער היום פשוט לא טוב, זה לא נכון.
זה ממשש נכון במיוחד 3
שואל השאלה:
אני קראתי אותו בגיל 12...
כן, פאדיחה, שכחתי להגיד שהוא פחות מתאים לגילאים צעירים...
אני קראתי אותו בגיל 12...
כן, פאדיחה, שכחתי להגיד שהוא פחות מתאים לגילאים צעירים...
אנונימי
איך קוראים לספר שיצרת?
סתם מעניין..
סתם מעניין..
שואל השאלה:
^אני לא יכול להגיד, כי אז תדעו מי אני מחוץ למסך.
לא שהספר שלי כזה מצליח...
...עדיין
^אני לא יכול להגיד, כי אז תדעו מי אני מחוץ למסך.
לא שהספר שלי כזה מצליח...
...עדיין
אנונימי
חח קיי. סתם מתוך סקרנות. אבל מקבלת
וואו לא יכולתי להסכים יותר ,הטענות שלך באמת נכונות מי שקורא הרבה פנטזיה יכול כמובן לזהות את זה בהמון ספרים
זה פשוט קלישאות שנוצרו כמו בכל ז'אנר
שקיים...לי בעיקר תמיד הציק שיש דמות ראשית אחת"מושלמת" שהיא ה"נבחרת" ואני באמת משתדלת למגר את זה מהכתיבה שלי
אבל דווקא עם הטוב והרע אני לא לגמרי מסכימה כי זה רוב הזמן חלק מהמסר ןהאמירה של הסופר וגם אני חושבת שלדפרים יש חלק גדול בלעזור לנו להבחין בין טוב לרע אז למה לא לעודד את זה?
בעיניין המלחמה והרוע הלא אנושי זו הפעם הראשונה ששמעתי לב לזה וזה באמת נכון כשאני חושבת על זה אבל לא שמתי לב לזה קודם
תודה על התובנות ,אני אקח את זה לתשומת ליבי כשאני כותבת
זה פשוט קלישאות שנוצרו כמו בכל ז'אנר
שקיים...לי בעיקר תמיד הציק שיש דמות ראשית אחת"מושלמת" שהיא ה"נבחרת" ואני באמת משתדלת למגר את זה מהכתיבה שלי
אבל דווקא עם הטוב והרע אני לא לגמרי מסכימה כי זה רוב הזמן חלק מהמסר ןהאמירה של הסופר וגם אני חושבת שלדפרים יש חלק גדול בלעזור לנו להבחין בין טוב לרע אז למה לא לעודד את זה?
בעיניין המלחמה והרוע הלא אנושי זו הפעם הראשונה ששמעתי לב לזה וזה באמת נכון כשאני חושבת על זה אבל לא שמתי לב לזה קודם
תודה על התובנות ,אני אקח את זה לתשומת ליבי כשאני כותבת
שואל השאלה:
^אבל הרי במציאות אין צדדים של טובים ורעים, אז זה מרגיש ממש ילדותי
^אבל הרי במציאות אין צדדים של טובים ורעים, אז זה מרגיש ממש ילדותי
אנונימי
ברור שיש ,תמיד יש אור וחושך ובסופו של דבר יש גם טוב ורע ככה אני מאמינה לפחות
שואל השאלה:
^יש מעשים טובים ומעשים רעים.
אין צד טוב וצד רע.
הינה, עוד דוגמה למישהי שהארי פוטר דפק לה את התפיסה...
^יש מעשים טובים ומעשים רעים.
אין צד טוב וצד רע.
הינה, עוד דוגמה למישהי שהארי פוטר דפק לה את התפיסה...
אנונימי
סלמנקה:
היי אני אובססיבי גם לעוד המון ספרים אחרים
היי אני אובססיבי גם לעוד המון ספרים אחרים
טוב קודם כל חשבתי את זה לפני הארי פוטר התפיסה שלי הייתה קיימת עוד הרבה קודם...
ואני אסביר,בתור יהודיה מאמינה
אני מאמינה שמאז חט עץ הדעת יש בעולם מצב של טוב ורע .הוא התערבב כולכך בעולם עד שאנחנו כבר בקושי מבחינים בינהם אבל זה קיים
כשהעולם נברא הוא נברא בו חושך ואור,זו התוכנית האלוקית שיהיה גם טוב וגם רע.
אני מאמינה שחלק מהתפקיד שלנו בעולם הוא לזהות ולהפריד בין הטוב לרע
כמובן שיש מעשים טובים ומעשים רעים וכמובן שהרע נובע בעצם מהבחירות שלנו שלפעמים הם טובות אבל אני מאמינה שטבע העולם הוא להיות מורכב מטוב ורע
אתה בהחלט לא חייב להסכים עם האמונה שלי אבל אני רוצה שתבין שזה בכלל לא נבע אצלי מהירי פוטר זה סכסוך כוחות הרבה יותר גדול ועמוק לדעתי מאשר וולדמורט והארי פוטר(ותסלחי לי ג'יי קיי רולינג לא באתי לזלזל ביצירה שלך)
ואני אסביר,בתור יהודיה מאמינה
אני מאמינה שמאז חט עץ הדעת יש בעולם מצב של טוב ורע .הוא התערבב כולכך בעולם עד שאנחנו כבר בקושי מבחינים בינהם אבל זה קיים
כשהעולם נברא הוא נברא בו חושך ואור,זו התוכנית האלוקית שיהיה גם טוב וגם רע.
אני מאמינה שחלק מהתפקיד שלנו בעולם הוא לזהות ולהפריד בין הטוב לרע
כמובן שיש מעשים טובים ומעשים רעים וכמובן שהרע נובע בעצם מהבחירות שלנו שלפעמים הם טובות אבל אני מאמינה שטבע העולם הוא להיות מורכב מטוב ורע
אתה בהחלט לא חייב להסכים עם האמונה שלי אבל אני רוצה שתבין שזה בכלל לא נבע אצלי מהירי פוטר זה סכסוך כוחות הרבה יותר גדול ועמוק לדעתי מאשר וולדמורט והארי פוטר(ותסלחי לי ג'יי קיי רולינג לא באתי לזלזל ביצירה שלך)
שואל השאלה:
אני לא מתווכח עם זה,
הכוונה שלי היא שזאת תפיסה מעוותת שיש "צדדים" של "טובים ורעים" במלחמות האדם.
אז יש לי חדשות בשבילך,
אין.
כל צד רואה את עצמו כ"טוב" ואת הצד השני כ"רע" ומנסה להתגבר על הצד השני.
למצב הזה קוראים מלחמה.
מי שמנצח, כמובן כותב את ההיסטוריה, וכולם רואים אותו כטוב, כי זאת ההיסטוריה שהוא יצר וכתב. אם את רוצה את כל הסיפור, תקראי גם את ההיסטוריה מהצד המפסיד.
אני לא מתווכח עם זה,
הכוונה שלי היא שזאת תפיסה מעוותת שיש "צדדים" של "טובים ורעים" במלחמות האדם.
אז יש לי חדשות בשבילך,
אין.
כל צד רואה את עצמו כ"טוב" ואת הצד השני כ"רע" ומנסה להתגבר על הצד השני.
למצב הזה קוראים מלחמה.
מי שמנצח, כמובן כותב את ההיסטוריה, וכולם רואים אותו כטוב, כי זאת ההיסטוריה שהוא יצר וכתב. אם את רוצה את כל הסיפור, תקראי גם את ההיסטוריה מהצד המפסיד.
אנונימי
טוב עם זה אני בהחלט יכולה להסכים ,אתה צודק
חשוב להראות מורכבות וזה דבר שקצת חסר במובן הזה
חשוב להראות מורכבות וזה דבר שקצת חסר במובן הזה
שואל השאלה:
^אז זאת היתה כל הכוונה שלי מלכתחילה...
^אז זאת היתה כל הכוונה שלי מלכתחילה...
אנונימי
להארי פוטר ממש אין תפיסה של טוב ורע וזה מעצבן אותי כמה שזה לא נכון כי יש לי כמה וכמה ציטוטים שאומרים בדיוק ההפך
את איבדת את כל הרעיון של הספר
אם הספר בנוי על תפיסה של טוב ורע, אז איפה נמצאים סנייפ, דראקו, ואפילו דמבלדור?
weve all got both light and dark inside us. what matters is the part we choose to action. thats who we really are
- הארי פוטר ומסדר עוף החול
הארי פוטר כולו מבוסס על הסיפור הזה של בחירה. הנבואה יכלה לדבר על נוויל באותה מידה שהיא דיברה על הארי. דמבלדור חיפש כוח בדיוק כמו שוולדמורט חיפש.
ברור שבהתחלה הכל נראה פשוט מורכב מטוב ורע, אבל ככל שהדמויות מתבגרות גם הספרים מתבגרים ונהים מורכבים יותר ובעיני גם מעניינים יותר.
את איבדת את כל הרעיון של הספר
אם הספר בנוי על תפיסה של טוב ורע, אז איפה נמצאים סנייפ, דראקו, ואפילו דמבלדור?
weve all got both light and dark inside us. what matters is the part we choose to action. thats who we really are
- הארי פוטר ומסדר עוף החול
הארי פוטר כולו מבוסס על הסיפור הזה של בחירה. הנבואה יכלה לדבר על נוויל באותה מידה שהיא דיברה על הארי. דמבלדור חיפש כוח בדיוק כמו שוולדמורט חיפש.
ברור שבהתחלה הכל נראה פשוט מורכב מטוב ורע, אבל ככל שהדמויות מתבגרות גם הספרים מתבגרים ונהים מורכבים יותר ובעיני גם מעניינים יותר.
אגב אנשים כאן זה מקום מצויין לשאול אתםן באיםות לאייקון??
מה זה?
רק הדבר המדהים ביותר שידעה האנושות
וואו תודה, זה נראה מגניב ממש
אולי אני אלך לזה
אולי אני אלך לזה
אני את שלי עשיתי *משיכת אף*
שואל השאלה:
הייתי שם פעם אחרונה, אני הולך לשם שוב.
זה ממש שווה, כדאי לכם.
הייתי שם פעם אחרונה, אני הולך לשם שוב.
זה ממש שווה, כדאי לכם.
אנונימי