מה הסוד הכי גדול שלכם?

הייתי דלוק על ילד אנידיאני שחשבתי שהוא בת

סקס עם בת דודה שלי

זה סוד!

סודות גדולים לא מספרים

אני מאוהבת בבן דוד שלי

שיש לי חבר, ומצצתי לו

אני דתיה, נכנסתי לאתר, אני מדברת עם בנים (כמובן.) וההורים שלי לא יודעים..
מקווה שזה ישאר סוד (;

אני נראת ילדה תמימה, ואני לא כזאת כל המוח שלי זה סוד

יש לי סוד שאני לא מגלה לאף אחד- זה מאו חשוב לי כי זה סוד ממש מוזר ופריקי

אז כשההורים שלי רצו לרשום אותי לבית ספר אנטרופוסופי ( חינוך וולדוף ), זה עוד לא היה בית ספר, זה היה גן ילדים אנטרופוסופי, ורצו שזה יהיה בית ספר אנטרופוסופי ( שמי שבגן חובה יעלה לכיתה א' ויהיה מחזור א' ) אז ההורים שלי ואני ביקרנו שם, והיו שם בערך6-8 ילדים או משהו, והיו 2 כיסאות בצד, אז ההורים שלי התיישבו על הכיסאות, ואחותי התאומה התיישבה על אמא שלי, ובדיוק כשעמדתי להתיישב על אבא שלי, אז ילדה אחת אמרה שאני יכולה לשבת לידה, והתיישבתי, והיא חייכה אליי חיוך של " הכול בסדר"
ומאז לכל אורך כיתה א' ( ההורים שלי רשמו אותי ) הייתי בטוחה שהיא מלאכית או משהו, כל דבר שהיא עשתה נראה לי קדוש ( בערך ) ואז בחנוכה של כיתה ב' הורידו אותי כיתה לכיתה, והייתי בדיכאון על, כל יום הגעתי לבית ספר, בקושי הקשבי בשיעור, ואז בהפסקה הייתי נשארת בכיתה ולא עושה כלום. לא ראיתי את רונה ( הילדה הנחמדה ) איזה שבוע.
ואז יום אחד בסוף הלימודים כשיצאתי מבת הספר, ראיתי אותה, וזה היה כאילו היא הביא את כל השמחה בעולם. ורצתי וחיבקתי אותה. וזה נשמע מהסרטים כזה ובאמת הרגשתי כאילו העולם מאט או משהו. ואני לא יודעת כמה זמן זה נמשך אבל מאז לא ראיתי אותה ( היו לכיתות חצרות נפרדות אז לא ראיתי אותה בהפסקה )
וזה ממש מוזר אז לא סיפרתי את זה לאף אחד

אני מסתירה את חבר שלי מההורים שלי: ( (

אני שקרנית:/

יש לי הפרעות אכילה

למען האמת, כל החיים שלי הם סוד.
אנשים לא יודעים עלי כלום חוץ מהשם שלי.

הסוד הכי גדול שלי הוא שהייתי משחקת במשחק דפדפן כלשהוא ופתחתי דמות שהיא בן. בקיצור בתור בן התחלתי ממש להתחבב על בנות ובנים (אני לא לסבית או משהו פשוט היה לי ממש כיף לשחק את התפקיד ) בקיצור הייתי ממש פופלארית בחברת האנשים שהכרתי שם והם רצו את הפייסבוק שלי. הם הכירו אותי בתור בן אז לא יכולתי לתת את האמיתי שלי, אז פתחתי אחד בלי תמונה של בן אדם. בקיצור זה התפתח והיו לי שם "חברות" כאלו אשכרה חברות שאוהבות את הדמות שלי בתור בן וכל זה מפייס מזוייף, וגם המון חברים בנים שממש אהבו אותי כנ"ל בדמות בן. באיזה שהוא שלב כבר ביקשו תמונה. בקיצור זה הלך והסתבך והחלטתי שאני מפסיקה עם זה. נפרדתי מכולם אבל הם עד היום מתגעגעים אליי ומכירים אותי בתור בן. אוי אני מטומטמת.

אני חותכת.. אבל בעיקרון אפחד לא יודע עלי כלום...

אממ..
אני חותכת, ניסיתי להתאבד פעמיים, אני מכורה למשככי כאבים, מתעללים בי בבית הספר כבר 9 שנים..
ואפחד לא יודע את זה...
אני בדיכאון כבר שנה שלמה..

יש לי פי די די גבוה

אני אוטיסטית

עבר אלינו ילד חדש לכיתה, שהיה איתי בכיתה ז' ח' ובט' הוא עבר.. עכשיו אנחנו בי'.. בכיתה ז' פעם אחת הוא עבר לידי ונגע לי בתחת, אבל ממש. ולא ידעתי מה לעשות הייתי ילדה וחשבתי שזה אולי בטעות.. פעם שנייה, פעם שלישית.. ואז הוא הפסיק, זה מה שאני זוכרת.. שהיו שלוש פעמים ולא חלמתי את זה.
שהוא עבר אלינו עכשיו לכיתה החדשה, כל הבנות התחילו להגיד שהוא חתיך, והתחלתי להתעצבן ולואמר שהוא בכלל לא חתיך והוא ממש מכוער ומה הם מוצאות בו.. עברו חודשיםם? נראה לי.. ועכשיו אני די דלוקה עליו, אבל אני שונאת אותו על מה שהוא עשה לי אז.. בנים.

אני מאוהב בחניכה שלי בנוער

ניסיתי להקיא בכוונה כמה פעמים והפסקתי כי אמא שלי שמה לב שרזיתי

חחח אני ואחותי פעם פתחנו משתמש מזויף של מישהו חתיך כדאי שנוכל לדבר עם חברה שלנו דרכו ולתת לה לספר לנו סודות (:

בגדתי בחבר שלי

אני תמיד גורמת לאנשים לאהוב אותי ואז (בטעות!) נהיית רעה אליהם כשהם אוהבים אותי.. (כן, בנים ובנות)
וכשהיה לי חבר ( שלא אהבתי אותו אבל לא היה לי נעים לפגוע בו) אני דיברתי עם עוד הרבה בנים אחרים וכזה..
וכשהיה לי עוד חבר אני דיי ירדתי עליו שהוא גיי.. ואממ נפרדתי מאחד בטלפון ואחד בפייסבוק...
זה כזה לא נעים לי ><

חחח יואו התגובה הראשונה עם הילד האינדיאני, אני מבטיחה שצחקתי בקול כמו פוסטמה מול המסך מחשב (אני שונאת שזה קורה לי) חחח הרגת אותי xd

אני השתנתי במיטה שלי לפני שנה בכוונה
אני עדיין ישנה עם אמא שלי
פעם גנבתי מסטיק בזוקה

פתחתי פייס של ילדה בת 16 ומעריצה מישהו (כי הערצתי אותו והיה לי פאדיחות להגיד שהוא סקסי והכל מהפייס שלי כי הייתי קטנה

שכל כך קשה לי, אני עצובה, בא לי למות לפעמים, אבל מבחוץ אני לא מראה את זה לחברים שלי ( חברות ידידים ) ושאני אוהבת משהו שהוא בן 16 ואני בת 14 ויש בינינו איזה קטע כזה..

שהחיים שלי ממש ממש לא דבש מתוק וסוכר וכל אחד יודע משהו אחר.. חברים שלי הורים שלי אחים שלי לא יודעים את כל האמת.. ואני מסתירה את זה ומחייכת וצוחקת כל הזמן למרות שאני בוכה בלב...

חצי מהחיים שלי זה סוד.

אני שונאת את חברה שלי כי היא פגע בי ותכלס כול חיי הוא סוד אחד גדול וזה הסוד הכי קטן
כול השאר ממש כואבים אף על פי שאני לא חותכת/מתאבדת/באבל או משהו כזה...:)

אני לא חושבת שסודות כאלה לא ממש רוצים לספר כאן, שזה יישאר אישי רק לעצמך.
לחברות שלי אני לא מספרת, שלא נדבר על אימא שלי שאני לא סיפרתי לה.. ונורא קשה לי עם זה, אני מספרת לה הכל כמעט..
אבל תכלס, איזה ילד יודע על החיים שהוא קטן ולא מבין כלום מי החיים שלו?
שמתבגרים נפשית ולא חיצונית ולומדים מי הטעיות ועומדים על שלך, לפחות זה יכול לעודד אותי איכשהו.
אני רציני חיפשתי משהו שיכול למחוק את הזיכרון, לפחות כמה תקופות, חבל שעוד לא המציאו דבר כזה.. מדכא אותי כל פעם מי חדש..: (