אני לא חושבת שאני מסוגלת להיות בזוגיות עם מישהו שיש לו הרבה קושי מנטלי ונפשי

אני מרגישה רע כשאני מבינה את זה.. אבל זה הקטע:
אני הולכת לפסיכולוג כבר זמן מה ומשהו שהבנתי זה שבמהלך החיים שלי הייתי פסיכולוגית למלא אנשים, שמעתי את הבעיות שלהם ועזרתי להם וכנראה אני מאוד אמפתית כי הרבה פעמים הייתי נסערת בגלל מה שהם עברו וזה השפיע עליי נפשית
ומצד שני לי לא היה אף אחד שיוכל להקשיב לי ולהכיל אותי ולהבין אותי ובמשך שנים סבלתי בבדידות של עצמי עם התסביכים שלי שרק הלכו וגדלו בלי אף אחד שאני אוכל לדבר איתו על זה ושהוא יבין.
ועכשיו זה קרה שוב עם ידיד שלי שהייתי קצת בקטע שלו וברגע שהוא שפך בפניי והתוודה על כל הקושי שהוא עובר (וזה הרבה וברמה שלדעתי צריך עזרה מקצועית) אני פשוט לא מרגישה שאני אי פעם אהיה מסוגלת להיות עם בן אדם כזה.. אני בקושי מצליחה להכיל את עצמי ואני כבר לא מסוגלת להכיל עוד אנשים
ואני צריכה שמישהו יכיל אותי לשם שינוי אבל זה לא קצת צבוע מצידי?

זה עושה אותי בן אדם רע? אני גם חושבת שאני חיה בסרט כי בימינו לכולם יש קשיים אבל אני חושבת שפשוט אני לא אוכל להתמודד עם מישהו שיש לו קשיים רציניים ממש שדורשים עזרה מקצועית..