איך ההורים שלכם הרסו לכם את החיים?

לא הרסו

הם לא, הם נתנו לי את החיים שלי.

אבא שלי לא דאג לעצמו ועכשיו הוא לא יכול ללכת 3>

לא הרסו.
ולא יהרסו.

התגרשו.
אבל לא הרסו ברמה של בא לי למות.

שמרו עלי יותר מדי ועכשיו הגעתי לגיל שאני צריכה לשמור על עצמי כי ההורים לא יכולים לבוא איתי לכל מקום וזה קשה.

^זו באמת טעות של הרבה הורים, וזה קורה גם לי.
תקחי את זה בצורה חיובית ותחשבי שאת כל כך חשובה להורים שלך שהם שמרו עלייך מכל דבר קטן.

כן אני יודעת אני תמיד חושבת על זה באופן חיובי
אבל ממש קשה להתמודד עם זה עכשיו כי אני מרגישה שהם שחררו בבום

אבא שלי הרס לי תחיים יותר מידי פעמיים נתחיל מזה ההורים שלי גרושים אבל זה המזל הוא שיחק בנו שהינו קטנים ולפי הקריזות שלו החליט אם לבוא או לא הוא היה מתעצבן על משהו איתנו לא היה בא חצי שנה ואז בא חודשיים ולא בא שנה הרס לי להחלמה מהפרעת אכילה פעם אחת גרם לי לרדת שוב פעם אחרי האשפוז עזר לירידה הזאת אמר מילים שלא אומרים לילדה אם אנורקסיה חסר טאקט ברמה מוגזמת קיצר עכשיו אני לא בקשר איתו

הרסו לי תחיים אמא שלי התערבה לי בחיים ולא נותנת לי לצאת מהבית ומחטטת לי בטלפון ועושה לי בעיות בכל דבר אני שונאת אותה

לא
למרות שההורים שלי גרושים
הם קנו לי מחשב וממש רציתי אחד כזה

תותי,
בבקשה תלמדי להעריך את ההורים שלך,
זה שהם "מחטטים" לך בפלאפון זה מדאגה והם רוצים לשמור עלייך כי הם יודעים כמה דברים שאת לא יודעת.
ואם היא לא נותנת לך לצאת מהבית, כנראה יש סיבה ואני מניח שזה מדאגה כי את חשובה לה.
בכל מקרה אני בטוח שהכל בסדר והיא נותנת לך לצאת מדי פעם.

אה כן,
ולהגיד "אני שונאת אותה", בגלל שהיא שומרת עלייך ודואגת לך, קשה לי לתאר את המילה.