ההורים שלי תמיד שנאו אותי וכבר לא בא לי לחיות

תקשיבי יהיה בסדר תאמיני לי
מוקד 105 יעזור לך

שואל השאלה:
אם אני אלך לאן שהוא בלי שהם יתנו לי הם יתלוננו למשטרה מה שאין לי בעיה כי אני אספר למשטרה הכל אבל מפחדת ממה שיקרה

אבל זה מפריעה לך נכון? אז תעשי את זה יהיה בסדר

שואל השאלה:
השאלה לאן אני אלך כי אני לא יודעת, אני רוצה ללכת ישר למשטרה אבל מה אני אגיד להם וגם אחרי זה איפה אני אישן בכלל

אל תדאגי הם יטפלו בזה ותספרי להם הכל

צרי קשר עם הרווחה. כעיקרון את יכולה לדבר עם עמותת סהר או ערן ולהגיד שאת רוצה ככה וככה וההורים לא עוזרים לך ותפרטי, אולי לעשות משהו קיצוני יגרום לשינוי.

היי אנונימית,
אני קורא את הפוסט שלך ושומע את הזעקה שעולה ממך, אולי גם תחושת כעס כלפי המשפחה ועל הבחירות שהם עשו, שאולי גרמו לך להרגיש 'לבד במערכה' ולא בעדיפות ראשונה.. ייתכן שזה מעורר בך סטרס או תחושת טלטלה.. לא כתבת הרבה, אך אני יכול לשער כמה זה עלול להכביד על המציאות היום-יומית.. לצד אותן תחושות, יכול להיות שאת גם מרגישה מותשת לאור היחסים עם בני המשפחה, וגם אולי עולה ממך חשש מתגובות ההורים אם כן תרצי לצאת מהבית ולפנות לגורם מסייע..
כך או כך- חשוב לי שתדעי שאת לא צריכה להישאר עם התחושות והמחשבות הללו לבדך.. יכול להיות ששיתוף בן משפחה אחר, אולי בן או בת דודה, או אולי גם חבר קרוב יוכל להקל רק מעצם הפריקה לאחר..
אם תרצי, תוכלי לפנות אל מוקד סיוע רגשי של השירות הפסיכולוגי חינוכי, בטלפון *6652, שלוחה 5, כדי אולי לשתף ולחשוב על דרכי התמודדות..
בנוסף, אני מתנדב בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת), וחשבתי להזמין אותך לצ'אט אנונימי בו תוכלי לשוחח עם אחד מהמתנדבים שלו בסביבה בטוחה וללא שיפוטיות כלל.. תוכלי לפרוק את שעל ליבך, ונוכל לשמש כאוזן קשבת עם כל מה שתבחרי להביא.. נוכל לחשוב יחד על הצעדים הבאים..
מחכים לך,
מתנדב סה"ר

שואל השאלה:
שכתבתי על "לא בא לי לחיות" זה היה ברגע של עצבים ולא באמת התכוונתי לזה כי יש כלכך הרבה שבאלי לעשות והמשטרה יצרו קשר עם ההורים שלי ולא התכוונתי לזה בכלל אוף מה אני עושה עד שהכל הסתדר לי רגע של עצבים הרס