אנשים ללא אמונה מה מחזיק אתכם בחיים?

אני אישית מאמינה
אבל לרוב המוטו של אותם לא מאמינים זה "לחיות את הרגע" כאילו סיפוקים רגעיים ולנצל כל יום

אני מסוגלת לחיות טוב מאוד גם בלי להאמין באיזו ישות דמיונית, תודה על הדאגה.
אני לא צריכה אלוהים שיגיד לי איך להתנהג ואיך להיות ילדה טובה, אני לא צריכה אלוהים שיתן לי את המוטיבציה להמשיך לחיות.
יש דברים אחרים שאני אוהבת, יש לי חלומות שאני רוצה להגשים, אמונה זה הדבר האחרון שחסר לי.

מי אמר שאנשים שלא מאמינים באלוהים לא מאמינים שהם צריכים ליהיות אנשים טובים?
יש תכלית לאנשים גם ללא אלוהים. זהו לא הכל מה שיש בחיים.

אנחנו אנשים שמתמקדים בחיים, לא מה שמעבר ולא על משהו שאולי גם לא קיים, אלא הדברים הממשיים שבאמת משפיעים עלייך ביום יום.

שואל השאלה:
אז מה מחזיק אתכם ברגעי משבר? במה אתם נתלים כאילו אני מסתכלת על עצמי לפחות והייתה תקופה שלא האמנתי אבל עכשיו עם כל הקושי שיש בחיים אנילא רואה את עצמי מאבדת אמונה

היי.
קודם כל, את באה מהצד השני אז מן הסתם שאת באה בדעה מנוגדת.
גם לי קשה לראות את הצד שלך.
אני אגיד לך דוגרי מה דעתי בנושא-
אני אומנם לא מאמינה באלוהים, אבל אני מאמינה ביקום. יש שיגידו שזה אותו הדבר, יש שיגידו שלא.
אני מאמינה שיש כוחות שחזקים מאיתנו, שיש דברים שאי אפשר להסביר, ואני מאמינה בזה כי חוויתי את זה על בשרי המון.
אני פשוט לא רואה צורך להגדיר את האמונה שלי כרגע.
ומה המשמעות שלי לחיים? לאהוב, להיות בסביבה של אנשים שאני אוהבת, לכתוב (זה מבחינתי הייעוד שלי), לעשות טוב, להשפיע על אנשים, להשאיר משהו מאחורי.
לא מפריע לי בשום צורה שאנשים מאמינים באלוהים, פעם הייתי יותר קיצונית בדעות שלי אבל זה כבר לא ככה היום.
אני חושבת שכל אחד צריך לעשות את הבחירות שלו, ובסופו של דבר, גם אני לא לגמרי מבינה אותך בדיוק כמו שאת לא לגמרי מבינה אותי.
וזה לגמרי בסדר, כי האמונות שלי לא משפיעות עלייך בשום צורה והאמונות שלך לא משפיעות עליי.
אז, בבקשה, שכל אחד יעשה מה שטוב לו, ובואו נפסיק לשאול את השאלות המיותרות והתקופניות האלה, כי פשוט לא יהיה לזה סוף.

אני הייתי אני (:

שואל השאלה:
זה לא נאמר בתוקפתנות סתם מסקרנות ורצון להבין אגב

^^^ברגעי משבר מוסיקה מחזיקה אותי, בייחוד הלהקה האהובה עליי. אני לא מסתמכת על ישויות עליוניות, אני מוצאת את הדברים שעושים לי טוב ומתנחמת בהם.
עכשיו לדוגמא, הלהקה האהובה עליי היא זאת שמעודדת אותי כשאני לא מרגישה טוב או משהו, היא מי שאני סומכת עליה ומתנחמת אצלה, כמו עוד כתף תומכת.

אז אם לך זה אלוהים, שתמיד שם בשבילך, אני מוצאת דברים אחרים, תחליפים כביכול.

אוקיי, אז מצטערת, מקווה שהבנת אותי (:

בתקופות קשות... אנשים.
כמו מוזיקה שאמרו מעליי^
תחשוב על זה ככה, אתה מתפלל ומדבר לאלוהים וזה מרגיע אותך ועוזר לך, ואז ביום יום אתה בוחר ליראות מה "אלוהים עושה בשבילך".
כאילו לפי מה שאני מבינה ככה מאמינים מקבלים כוח(?)

אצלי, לדבר עם אנשים, להנות איתם, לבכות איתם, כי בן אדם יכול להחזיר לך תשובה, חיבוק, שאלה, ממש תיקשורת.
אם אלוהים אין לי תיקשורת ישירה, עם בן אדם כן, זה הרבה יותר ממשי ואמיתי בשבילי

לא תריך משהו להאמין בו כדי לחיות אני אוהבת מספיק את המשפחה והחברים שלי כדי לא לאכזב אותם ולעשות מה שאני יכולה בכי טוב

לא צריך אלוהים בשביל תכלית או בשביל להיות בן אדם טוב זה לא קשור אנשים שלא מאמינים חיים עם תכלית, עם אהבה ועם הכל בעצם לא חסר לנו כלום. להפך אפילו חיים בצורה יותר משוחררת בלי החוקים של הדת או הפחד לא להגיע לגן עדן ודברים כאלה

הזנה חברתית. חיים אלה מאלה

לעשות מה שאני רוצה במקום כל החיים להתפלל למישהו שאני אפילו לא בטוח קיים