היי רק צריכה לפרוק אין שום סיבה שתיכנסו

אז מחר בית ספר למי שיודע ומי שלא ופשוט לא דיברתי עם אף אחד מהשכבה שלי כל החופש והייתי רק בצופים וזה היה הדבר הכי כיפי בעולם כי הרגשתי שרוצים אותי שם ושאני שייכת בטירוף אבל בבית ספר המורים פשוט שונאים אותי כל שנה שעברה לאף אחד מהמורים לא היה אכפת ממני ואף אחד לא רצה שאני אצליח או האמין בי שאני אצליח רק בגלל שאני קצת מדברת בשיעורים.
מחר ביום הראשון יש משהו ממש גדול של הצופים בבית ספר אחר ובגלל שאני בבית ספר שלי אני לא יכולה לבוא, זאת הפעם הראשונה בחודשיים האחרונות שאני מפספסת משהו בצופים ואני מרגישה כל כך גרוע עם זה, ואני יודעת שאני הולכת לפספס עוד כל כך הרבה דברים בגלל העניין של הבתי ספר.
אני עולה לכיתה יא, ואני לא יודעת שום דבר מהחומר הלימודי וזה ברמות שאני לא יכולה להגיד אפילו את הנושא הגדול של מה שלמדתי שנה שעברה במקצועות מסויימים. הבית ספר שלי הוא המקום האחרון שיעזור לי לעבור את הבגרויות ואני מרגישה זבל, אני כל כך רוצה לעבור בית ספר אבל אין לי את האומץ לבוא ולהגיד את זה להורים שלי כי כשהייתי קטנה הם נתנו לי הרגשה שכל פעם שאני אומרת להם משהו זה תמיד בעייתי ותוקע אותם ומפריע להם, ואני לא רוצה לאכזב אותם ואני יודעת שבכל מצב אני אאכזב אותם.
כל שנה תמיד הייתי מחכה ליום הראשון, לבוא עם חולצה לבנה, לפגוש את הכיתה סוף סוף וכל זה אבל השנה אני פשוט רוצה שהחופש יישאר לתמיד, כי אני באמת לא יודעת איך אני אהיה מסוגלת לקום וללכת מחר לבית ספר, למקום שאני מרגישה כאילו לאף אחד לא אכפת ממני ולשבט בכיתה עם אנשים שלא דיברתי איתם כל החופש.
אז.. מחר בית ספר כיתה יא איזה כיף, רק עוד שנתיים ואני עפה מפה