אני מזועזעת מעצמי אז תספרו לי פדיחות נוראיות אבל ממש נוראיות שעשיתם ביסודי

פעם הייתה לי גננת שקראו לה דבורה אז באתי אליה ושרתי לה תזהר ממנה היא כמו דבורה מיד עוקצת

חח וואו, אחד מביך,
היה תקופה שהייתי מת על נווה עצלנות והגיבור הראשי של הסדרה ספורטקס, הייתי מביא כל יום לבית ספר תפוח, הקטע הוא שכמו ספורטקס הייתי נותן בו ביס אחד וזורק אותו לפח, כשהייתי מחטיא הייתי אומר לחברים שלי שלספורטקס זה גם קורה וזה היה פדחני רצח חח.

אז, היה לנו שיעור עם המנהלת והייתי יושבת עם ילד שאני שונאת והוא לא כזה חכם איך אני אגיד, אז כשהיא אמרה שיש הפסקה אבל לשבת אז אני והוא קמנו ואמרו יש! ביחד (וואט דה ) ואז היה שקט וכל הכיתה הסתכלה עלינו, והמנהלת צעקה עלינו לא זוכרת מה היא אמרה בסוף היא אמרה "נו באמת מה זה!?" וזה כל כך מביך, קרה בכיתה א' מקווה שאף אחד לא זוכר

כיתה א' פחדתי שהאסלה תבלע אותי כי אני כולי קטנה חמודה אז עשיתי פיפי קדימה מידיי באסלה
חזרתי לכיתב בשיעור עם דמעות בעיינים ושהמחנכת שאלה מה קרה אמרתי מול **כל** הכיתה "ברח לי פיפי" כאילו למה לא יכלתי להגיד לה ורק לה! בכיתה ח כשלא הייתי בביס אותו יום ילד אחד הזכיר את זה בכיתה. אחכ מישהי סיפרה לי ... בקיצר כן... מפדח

פעם אהבתי בנות ווינקס וממש האמנתי שפיות אמיתיות בגלל זה. אפילו החלפתי מדבקות שלהן עם חברות,הייתה לי סוג של אובססיה אליהן.
בקיצור בכיתה א' הייתי משחקת עם חברות משחק תפקידים של מכשפות נגד פיות,
ובחרו אותי להיות המכשפה אבל אני רציתי להיות בלום,פעם ממש אהבתי את הדמות שלה.
בסופו של דבר זה הסתדר והייתי בלום.
בכל מקרה זה היה מביך כאילו אני שיחקתי את הדמות שלי ודיברתי כאילו אני היא.
קיצור מביך.
מקווה שאף אחת לא זוכרת.