אפשר לקבל ביקורת לקטע כתיבה שלי?

שואל השאלה:
"""תמצא אותם, אריאל," סבתא לחשה במיטה שלי. היא הייתה חולה מאוד ושכבה בה ונראתה חיוורת כמו סדין, אבל הקול שלה היה חלוש כמו תמיד וניחם אותי. אחזתי בידה בעדינות כשהיא התחילה לדבר כשאני חושב שהיא מתחילה בגלל זה לעלות למעלה. "למצוא את מי, סבתא?" שאלתי בעדינות והסתרתי את החרדה שלי היטב בשבילה. "תמצא אותם. את העל טבעיים הקסומים...החיות הקסומות..." היא לחשה. "היא תעזור לך אחרי שתגיע אליהם." הסתכלתי על סבתא ויויאן שלי, מבולבל לגמרי. לא הבנתי על מה היא מדברת בכלל. "סבתא, את חולה," אמרתי וניסיתי לשמור על קול יציב. "תנוחי." אמרתי ונישקתי אותה על המצח שלה, שבער. אבל ויויאן הזקנה לחצה את ידי אז בחזקה. היא הייתה חלשה וגססה, אבל עיניה נראו נחושות כתמיד. "תמצא אותם. הוריך... הוריך לא יאהבו את זה שאמרתי לך את זה, בטח עכשיו. אבל אתה צריך למצוא אותם. היא תעזור לך." היא אמרה שוב ושוב. הנהנתי בנימוס כשאני מנסה להסתיר את הבלבול והפחדים שלי. סבתא עצמה עיניים עכשיו, אחרי שראתה שהבנתי. "לא!" צעקתי. "סבתא!" התחננתי בצעקה. "אל תעצמי את העיניים!" אמרתי, כי זכרתי שזה מה שאומרים בסרטים במצבים כאלה.

"סבתא," גמגמתי. "למה את מתכוונת? את מי אני צריך למצוא? אלו יצורים קסומים? מי תעזור לי?" שאלתי הכל בבת אחת, כי זכרתי גם שאם מדברים למישהו צמח, הוא עדיין שומע אותך. "אבא!" צרחתי. הוא הגיע והחוויר בבת אחת כשראה את סבתא. הוא בא אלינו בנחישות כמו שלה, כי הוא היה הבן שלה, התחיל לרעוד כמו מטורף ושם לה יד מתחת לאף כדי לבדוק אם היא נושמת. הבנתי שלא כשאבא התנודד על רגליו. מיהרתי להניח אותו על כיסא ורצתי לקרוא לאמבולנס בטלפון הביתי.

כעבור כמה שעות של דיכאון עמוק ורחמים עצמאיים והתנחמות בזה שלפחות עכשיו יהיה לי איזה שבועיים חופש מהבית ספר בגלל השבעה ואז הזמן שאתאושש בו, נזכרתי במה שסבתא אמרה רגע לפני שעצמה את עיניה היפות בפעם האחרונה. ' תמצא אותם, אריאל, ' היא אמרה. ' תמצא אותם. את העל טבעיים הקסומים...החיות הקסומות... היא תעזור לך אחרי שתגיע אליהם.' השוויתי את צורת הדיבור של סבתא לימים הטובים שלה, והגעתי למסקנה שהיא הייתה רצינית ולא סנילית, גם אם גססה באותו רגע. כתבתי את מה שאמרה על פתק בעט כחול, כדי שזה יישאר גם לעוד הרבה אחר כך, וכי לכתוב את הדברים עזר לי תמיד להבין אותם יותר טוב. אבל לשם שינויי עדיין לא הבנתי כלום גם אחרי שקראתי."

בכנות, אני לא מסוגלת לקרוא כלום בגלל הפסקאות העמוסות. עדיף לחלק ליותר פסקאות כדי שיהיה סדר.

שואל השאלה:
לכמה פסקאות היית ממליצה לחלק?

כמה פסקאות שצריך בטקסט הזה. לא המון, אבל רק משהו שיעשה קצת סדר בדברים.
זה פשוט מרגיש נורא מבולגן ומבלבל.

שואל השאלה:
ועכשיו ניסיתי לשנות

כבר יותר טוב, לדעתי אפשר לפרק גם את הפסקה הראשונה קצת.
תכלס זה לא שיש חוק שאסור בכלל פסקאות ארוכות, אבל אישית זה לא נראה שם מתאים ככ לדעתי. ולדעתי בתור קוראת, ישר על ההתחלה זה יותר קשה להבין את הסיפור ככה.

שואל השאלה:
טוב, תודה

וואו ממש אהבתי! זה נראה כמו ספר שהייתי קוראת

שואל השאלה:
היי חח זאת אני פיית הירח
ותודה!!❤❤

^
חחח ❤❤
אה ואני ממש לא מסכימה עם התגובה הראשונה
לחלק לפסקאות קטנות יותר כבר יהיה מוגזם

ברור^, אבל בווטפאד זה גם ככה קטן. אז צריך להקטין יותר. גם פיסקאות ארוכות שם לרוב קצרות יותר. בעיקר כי לרוב קוראים את זה מהטלפון.