אני מרגישה שהדיכאון חוזר אליי

לספר לפסיכולוג/ית ששמטפל/ת בך. אני בטוחה שהמצב ישתפר אם תשתפי ותקבלי את העזרה הנכונה.

שואל השאלה:
אין לי שום תמיכה מהמשפחה. זה מאוד קשה לי שכל הסובבים אותי לא יודעים איך להתמודד עם זה ומזלזלים

אני מבינה אותך. ואני עוברת את זה גם, אני אצלי הבנתי את הבעיה וממה זה נובע תמצאי אצלך את הסיבה ואל תגידי לא יודעת או אין סיבה כי תמיד יש סיבה תחשבי טוב ותגיעי אלייה.
תני לזמן לעשות את שלו, אם את צריכה זמן לכי על זה, אם את צריכה לשתף ולפרוק לכי על זה (אני לה בא לך) . תאמיני לי אני מכירה את ההרגשה הזאת כבר שנים וזה נורא רק תזכרי את לא לבד.

מוזמנת לשלוח לי הודעה באהבה
מציעה באמת לדבר עם המטפלת שלך אולי תפנה אותך לפסיכיאטר שיוכל להעריך את המצב ולתת כדורים במקרה הצורך או אישפוז זה ממש חשוב .
פה איתך לכל מה שאת צריכה ❤

שואל השאלה:
הפסיכולוגית בעד שאני אקח כדורים וללכת לפסיכיאטר אבל אני כל פעם מתנגדת ואני חושבת שאני אצא מזה לבד אבל זה חוזר תמיד.
הסיבה שאני לא רוצה כדורים זה כי אני לא רוצה שזה ירשם לי בתיק הרפואי בצבא

אם את חושבת שהכדורים יעשו לך טוב לכי על זה, זה עדיף לך מאשר להיות בלי הכדורים ולהישאר בדיכאון במשך השירות שלך בצבא.
תעשי חושבים עם עצמך ותראי מה את רוצה

למה את בדיכאון? תנסי למצוא את הסיבה שבגללה את בדיכאון ותטפלי בה

שואל השאלה:
אין בדיוק סיבה אלא יותר טריגרים שמחזירים את זה.
אצלי זה מאוד גנטי וכבר בכיתה ג' כמעט הייתי מאושפזת...

אולי נסי טיפול בלי כדורים, כושר, מדיטציה פריקה וזה. זה בסדר לא להיות בסדר
נסי לבקש עזרה