משהו שהייתי שמח שכולם יקראו על בין אדם מדהים שיצא לי להכיר

סבא, איך פתאום הלכת, כעולם ומלואו פשוט פתאום נמחק.
אני זוכר איך הצחקת את כולנו שהיינו קטנים.
ולימדת אותי מה חשוב בחיים.
איך אהבת את סבתא אני לא אשכח, נתת לי הבנה על אהבת אמת מגיל קטן.
איך היית לוקח אותי ברכב שעתיים נסיע רק בשביל ללכת לים לצפות איתי בשקיעה עם איזו גלידה מסריחה.
איך חינכת אותי טוב.
לימדת אותי איך לעריך אנשים מדהימים.
איך לכבד מבוגרים ונשים, והפכת אותי לבן אדם כל כך אכפתי וחם.
עצוב לי שלא ראית את החתונה של אחותי, כמה היא התרגשה ושמחנו עם המשפחה והרגשתי אותך איתי.
איך הצחקת את כולנו שהיינו עצובים.
לא הפסקתי לבכות ששמעתי את סבתא מספרת איך היא ראתה אותך מתאמץ להישאר איתה ברגעים האחרונים, רק לחבק אותה רצית, אבל לא הספקת והעיניים שלך התרוקנו מחיים ברגע אחד קצר.
איך בשניה אחת עולם שלם נמחק.
אני זוכר את הצרחות של אמא, פעם ראשונה שמעתי אותה באמת בוכה ומיד ידעתי מה קרה.
איך עזבת אותנו? את כל הילדות הענקת לכולנו
איך אפשר לחשוב על עולם שבו אתה לא תראה את הילדים שלי ותרקוד איתם בחתונה?
איך אחרי כל מה שעשית בחיים אתה פשוט נעלם כליל כאילו לא היית פה בכלל?

עד עכשיו אני מחפש מישהי שיהיה לה קצת מהתכונות שלך.
איך בשעות הלילה אני אמור פשוט להמשיך?
אתה לא כאן, ואתה לא הולך לחזור.
כל פעם שאני נכנס לבית אני מחכה שתגיע ותביא לי חיבוק.
העולם הבחין בהעדרות שלך.
כל חיות היער שהאכלת, אני רואה מסתובבות מסביב לקבר שלך, גם הן מחכות שתחזור הנה.
קשה לי, אנשים מסביבי לא מבינים אותי.
אני רוצה עוד רגע אחד להיות ילד ולצחוק איתך בבריכה שלך עם כל המשפחה, הייתי כל כך מאושר, לא היה חסר לי דבר.
מצטער על החפירה ותודה רבה לכל מי שקרא את זה עד לכאן.
אני לא יכול לדבר על זה ורק עם מכתבים אני מצליח להוציא טיפה.
מאחל לכולם חיים מתוקים ושתזכרו מה באמת חשוב בחיים.