איך חיידקי אוהבי מלח מתמודדים עם המלח? יש באוסטרליה מקום של מים ורודים בגלל החיידקים אוהבי המלח, אבל איך הם שורדים עם המלח?

שואל השאלה:
אע?
אני לא ניסחתי את השאלה טוב כי אין לי כח אבל מקווה שהבנת

שואל השאלה:
גם ככה המוח שלי לא משו היום, אתה מסבך אותו עוד יותרר

שואל השאלה:
^^ הנה הבאתי לך עוד אחד

איזה נאמנים בנייייי זונווותתתתתתתת עכשיו נאמן פשוט עובר לי על התשובות ומוחק יואווווו סתם בא לו שאני אחסם מי החראאא

שואל השאלה:
כנלל גם לי הפחיתו
אבל אין לי כח אפילו לכעוס עליהם

לא לא אבל הוא עובר ספציפית על שלי, הוא מחק ךי גם באיזה 5 שאלות אחרות בדקה האחרונה, הוא חזר עד אתמול בינתיים, הוא פשוט קורא תשובה תשובה ומוצא מה לא בסדר נראה לי

עכשיו מחקו לי משהו שעניתי אתמול בצהריים

שואל השאלה:
איזה חאר*ת

עכשיו 3 נקודות אמינות על משהו לפני שלושה ימים

נשבע הוא פשוט החליט שבא לו לחסום אותי, איזו התנהגות מגעילה ובריונית. הוא מוחק כאילו ברמה שהמילה "חרא" מורידה לי 3 אמינות

שואל השאלה:
אי אפשר להתלונן או משו? איזה חר* זה

זו באמת שאלת טובה. בואי נתחיל מלמה חלזונות נמסים במלח:
השכבה החיצונית של התא (הממברנה) של כל בעלי החיים היא מעטפת פוספוליפידית, והיא בטוחה משתי שכבות, שכבה הידרופילית שנמצאת כלפי חוץ התא ושכבה הידרופובית כלפי פנים התא, ככה שתוך התא לא יוכל לנוע בחופשיות החוצה.
עם זאת, השכבה הזו היא חצי חדירה וברירנית. מה זאת אומרת? רק חלק מהחומרים יוכלו לעבור. מים, למשל, יוכלו לעבור דרך הממברנה, מכיוון שאלה מולקולות מאוד קטנות. לעומת זאת, מולקולות או סריגים יונים גדולים כמו מלח שולחן (nacl) לא יוכלו לעבור דרך הממברנה.

אז איך המלח נכנס לתא? הוא לא. מה שקורה זו תופעה בשם אוסמוזה - השוואת לחצים של מומסים, או במקרה הזה, השוואת מליחות. המים יוצאים מתוך התא כדי להשוות את המליחות שבתוך התא אל המליחות שמחוץ לתא.

כלומר, התא מתרוקן מנוזל בגלל שהמים מנסים להשוות את הלחץ שבתוך התא לזה שמחוצה לו, וכך הוא גם מת.

אז למה תאים מסויימים לא? תשובה פשוטה: המבנה שלהם שונה. יש שני סוגים:
סוג אחד להם מערכת שברגע שהיא מזהה מלחים משחררת חומר בשם גליצרל, המתנהג כמו ספוג וחוסם את יציאת המים מהממברנה. כשתאים כאלה נחשפים למליחות, הם מתחילים להתרוקן ממים, אבל הגליצרל שומר עליהם מלהתרוקן לחלוטין, ולאחר מכן הם מייצרים עוד ממנו, מה שמשנה את הלחצים ומחזיר את התא לגודלו המקורי.
סוג שני בו המליחות שבתוך התא פשוט גבוה במיוחד בגלל שהם אוספים אשלגן כלורי מהסביבה שלהם.

עוד שאלה שיכולה לעלות: איך זה שבני אדם לא מתייבשים ומתים? אני חושב שיש לי תשובה: העור שלנו. העור שלנו הוא בחלקו חי, אבל חלק גדול, אם לא רובו (השכבות העליונות) הן תאים מתים שהשכבות התחתונות מייצרות. זה יכול לשמור על תאי הגוף מלהפגע. אני מניח שזה למה כשיש פצע בעור, המלח שורף בפצע, מכיוון שאין את שכבת ההגנה הזו. זה לא יהרוג אותך כי התאים שמתים יגנו על השאר, אבל זה כן יחטא מרוב החיידקים.

אז רגע, למה כשמלח נכנס לנו לפה לא קורה כלום? אני מניח שזה בגלל שהפה שלנו תמיד מלא ברוק, ובגלל שהתאים החיצוניים בנויים טיפה שונה. מה שכן, אם תבלעי את המים, הגוף שלך יצטרך איכשהו להפטר ממנו, וזה בעזרת הכליות שמייצרות שתן. אני מניח שבריכוזים נורא גבוהים של מלח יהיה אפשר למות ממנו, אבל זה לא סביר שסתם תבלעי כמויות כאלה.

אגב, מים נכנסים גם לתוך התא, אבל אם המליחוץ נמוכה מידי, מים יתחילו להכנס לתאים (במקרה של גוף האדם, אל תאי הדם), ינפחו ויפוצצו אותם. זה נקרא הרעלת מים.








בקיצור: המבנה שלהם שונה מתאים רגילים.

שואל השאלה:
תודה רבה רבה רבה^