דתיים, אתם תומכים בכפיה דתית?

לא דתייה אבל יש דברים שהם כפייה ויש דברים שחייבים להיות במדינה כדי לא להשכיח את הערכים וההיסטוריה של אותה הדת במדינה

אני דתל''ש וכפייה דתית זו אחת הסיבות שיצאתי

מצד אחד הייתי מעדיף שכולם יהיו כמוני, זה הרבה יותר קל לחיות ככה. אבל אני לא יכול להכריח מישהו, אלא אם כן הדעה שלו קיצונית לגמרי ואני מתנגד ואז אני כן אעשה משהו נגד (נגיד שמאלני קיצוני פרו פלאסטיני אני יודע..)

לא אבל אומרים אל יותר מידי דברים כפיה שבאמת הרוב לא כפיה

עיקרונית - כן ,כי באידיאל זה מה שאמור להיות.

הבעיה שמבחינה מעשית זה כמעט לא מעשי לימינו, והרבה פעמים יביא לתוצאה הפוכה שאנחנו רוצים.

אבל לא מה כל מה שקוראים "כפיה דתית" זה באמת "כפייה דתית". (שכנעו לחזור בתושבה, לקיים הלכה כזאת או אחרת, חוסר תחבורה ציבורית בשבת, אי הצגת חמץ בפסח).

בדברים שציינתי בסוגריים אני בהחלט תומך, כי אחרת המדינה תאבד את ערכה כמדינה יהודית.

לא, אני חושבת שאם אנשים מתקרבים לאמונה מתוך פחד זה לא שווה את זה, הם צריכים להתקרב מתוך אהבה לדת.
כמובן יש דברים בסיסיים שמתקיימים במדינה כי אנחנו מדינה יהודית ודמוקרטית ואת הדברים האלו אני לא חושבת שצריך לשנות וגם לא חושבת שזה כפייה אלא זה האופי של המדינה והמסורת שלה

אני דתייה ואם מתכוונים בקטע של להכריח בן אדם להיות דתי, אז לא, כי לכל אחד יש רצונות משלו ואם הבן אדם לא רוצה לעשות את זה אז מה זה שווה? כל הקטע שזה יבוא מרצונו, שהוא יעבוד את ה מרצונו אם לא מרצונו אז שכבר לא
אבל אם מתכוונים בכל הקטע של האוטובוסים וזה אני חושבת שכן פשוט במידה, כי בכל זאת כאילו זה מדינה יהודית אז יש ערכים ומסורות שצריך לשמור וגם בכללי רוב המדינה היא מסורתית

אני חסיד (מודרני) ואני חושב שהדרך הכי גרוע זה בכפייה. ובנוסף אני חושב שבן אדם שרוצה לעבוד את ה"י (דתי) צריך לעבוד אותו מהלב בגלל שהוא רוצה ולא בגלל שכופים אותו.

משהו שהוא אישי (נניח להתפלל) אז אני נגד זה אבל נניח דברים שהם כלליים במדינה (נניח אוטובוסים בשבת שגם אז זה לא ממש כפייה) כן

אני אציין שלעבוד את ה' מריאה זה עדיף מלא לעבוד אותו בכלל. לא סתם יש לנו מצות יראת ה', והיא קודמת לאהבה, כי אהבת ה' - זה משהו שלא כל אדם זוכה לזה, כמו שכתב הרמב"ם במשנה תורה, הלכות תשובה, פרק י.

"עשה מאהבה ועשה מיראה. עשה מאהבה, שאם באת לשנוא - דע, כי אתה אוהב ואין אוהב שונא. עשה מיראה, שאם באת לבעט - דע, שאתה ירא ואין ירא מבעט" (ירושלמי, ברכות, פרק א, הלכה ה; סוטה, פרק א, הלכה ה).

זה תלוי למה את מתייחסת...
אם אני אלך ברחוב ואצעק על מישהו "למה אתה בלי כיפה? התפללה היום? בוא תשמור שבת" זה כפייה דתית.
מישהו שנולד למשפחה דתית זה לא כפייה, כי זה הערכים של ההורים שלו, כמו שמישהו שנולד למשפחה חילונית יגדל ויהיה ככה.
וזה שיש חוקים במדינה שקשורים לדת זה כדי לשמור על צלם יהודי כל שהוא, כי זאת מדינת היהודים, ובאותו זמן זאת לא מדינת הלכה, זה לא שמכריחים כל אחד ואחד להיות דתי.

ובאופן כללי, אני נגד כפייה דתית (כמו בדוגמא הראשונה) כי אי אפשר להכריח בן אדם לעשות משהו שהוא לא רוצה, כמן שאי אפשר להכריח מישהו לעשות משהו בניגוד לרצונו.

^ אהבה - זה שלב הבא, וזאת מדרגה גבוהה. אבל מה עם יראה?

אם אין אהבה - לא חייבים לעבוד את ה'?