האם פעם הבנתם בחלום שאתם נמצאים בחלום? מה קרה לאחר שהבנתם שאתם חולמים?

וואלה לא לא קרה

פעם אחת חלמתי שקניתי מלא בגדים ושמתי את זה בארון, ולאחר מכן הלכתי כמו זומבי לארון באמצע הלילה ולא היה שם כלום, ממש התאכזבתי. אני לא בטוחה שהבנתי את השאלה נכון אבל עדיין הייתי חייבת לשתף את החלום הזה.

לא. לא חושב שזה הגיוני לדעת שאתה בחלום. אם הייתי יודע הייתי מה שנקרא.. מתפרע

פשוט נפלתי כזה בחלום וקמתע.

קוראים לזה חלום צלול, או חלימה מודעת, וכן, קרה לי מספר פעמים.
חלמתי פעם שמישהו רוצח אותי, דוקר אותי בכל הגוף, ואני אין לי לאן לברוח, החדר קטן והוא בריון, כל הזמן הזה ידעתי שאני חולם, אבל לא הצלחתי לצאת מהחלום, זה היה סיוט.

לא לא קורה
יכול להיות שאני אחלום שדינוזאור אוכל אותי ויורק אותי בשירותים ועדיין אחשוב שזה אמיתי

לא כל כך הבנתי את השאלה אבל מלא פעמים אני חולמת על משו ואני נכנסת לסיפור כל כך חזק שבבוקר אני תוהה לפעמים אם זה באמת קרה וגם קרו פעמים שמצאתי את עצמי דומעת מחלום...

קרה לי כמה פעמים, פעם אחת קפצתי והתחלתי לעוף כי למדתי לשלוט בחלום
ופעם אחרת זה היה כשמשהו רדף אחריי והבנתי שאני חולמת אבל לא ידעתי מה לעשות אז עמדתי קפואה עד שהוא רצח אותי והתעוררתי

אני מחכה המון זמן לרגע הזה שבו אחלום ואבין שזה חלום
לבינתיים לא קרה
מה שכן קרה זה שאיכשהו הייתי חצי ערה כזה-אני ישנה וחולמת אבל יודעת שאם אני אפקח עיניים אז אני אתעורר, אבל אני בכל זאת לא קולטת שזה חלום
וגם לפעמים אחרי שאני מתעוררת המח שלי מרגיש שזה חלום אפילו שאני מרגישה שזה מציאות ולא חלום והמוח שלי במקום אחר וקשה לי להבין מה אני אמורה לעשות וזה ופתאום אני חושבת על דברים לא קשורים משום מקום וומאוד מבלבל אותי חח

קרה לי ואני תמיד מנסה לצאת ממנו כשזה קורה.
אני יודעת שזה חלום, ואני גם במצב שאני מסוגלת להפעיל שיקול דעת בתוך החלום וזה מגניב. למשל, בחלום כל דבר שאת רואה נדמה בעיניך כאמיתי, המוח ממציא דברים שלא קיימים ועובדתית את לא יכולה להיות מודעת לכך. במקרה שלי זה מוזר, לדוגמה, חלמתי על חפץ קסום שלא קיים כחלק ממתנה שאדם זר הביא לי, החפץ והעלילה הרגישו נורא אמיתיים ובלתי מפוקפקים, אבל פתאום נפל לי האסימון שמדובר בחלום ולמרות שהוא ממשיך ואני יושנת, אני מודעת שהחפץ הזה לא אמיתי, ומתערבת עם עצמי בחלום שמחר אני אכתוב בגוגל את שמו ואוכיח לאני שבחלום שהוא בדיוני ושאני צדקתי.
זה מביך.
וזה מה שקורה אחר כך: אני מתווכחת עם התודעה של האני בחלום שהדברים בחלום לא אמיתיים והיא (אני שבתוך החלום) עונה לי שזה כן אמיתי ואני מתחרפנת ומתחילה לקלל אותה (את עצמי) ואנחנו מתחילות לריב, והמוח בויכוח עם עצמו. וכך אני מתעוררת או שמוותרת לה בויכוח ואומרת "טוב פוסטמה נכנעתי תמשיכי בחלום אני סקרנית לדעת מה יקרה." ואם בא לי אני קמה ואם לא אז לא, אני שולטת בזה. תלוי כמה נסבל חוסר ההיגיון.
אני האמיתית ליטרלי מתווכחת עם האני בתוך החלום ומפריעה לה לחלום, זה כאילו המפיק של הסרט יכנס בתוך הסרט פתאום ויפריע וכל השחקנים חייבים להיצמד לתסריט ולהמשיך כרגיל אבל אני הורסת להם ואומרת מתי שבא לי קאט או אקשןן חחnחח