חברה ממש טובה שלי מתחילה להתרחק ממני - עצות

אני והיא נקרא לה - "שולה" היינו חברות הכי טובות כבר מהגן, חברות הכי טובות ליותר מ10 שנים. תמיד הייתה לנו שלישיה של בנות שהיינו חברות טובות אחת של השנייה. בבית ספר הקודם שלי אני והחברה האחרת (שהיא לא שולה) רבנו ריב רציני.. הריב היה בדיוק בתקופה שהחברה האחרת שהייתה לי עברה כיתה אז שולה לא נאלצה לבחור עם מי להיות והיא פשוט הייתה במסגרת בית ספר איתי ובשעות אחר הצהרים היא עשתה פעילויות עם החברה האחרת. זה לא ממש הפריע לי כי אם החברה האחרת עושה לשולה טוב אז מי אני שאגיד לה שהיא לא יכולה להיות איתה וזה לא שזה ממש הפריע לי, אני ושולה כן היינו בשלנו וכשהיינו ביחד הייתה לי את התחושה הזו שאני יכולה פשוט להיות אני בלי להרגיש נשפטת ובאמת לשמוח (שזה ככה עם בקושי אנשים) והיה לי טוב. עד השנה. השנה החברה האחרת עברה לכיתה שלנו, אני מאמינה ששולה הייתה מודעת למצב שיש ביני לבין החברה האחרת וחשבתי שהיא כן תמצא פתרון להיות עם שתינו כי אנחנו באמת החברות הכי טובות שלה (ככה היא לפחות אמרה). כשהשנה התחילה שולה פשוט התחילה כל הזמן להסתובב עם החברה האחרת ומרגיש לי כאילו היא שכחה ממני עכשיו זה הגיע למצב שאנחנו אפילו לא אומרות בוקר טוב אחרת לשנייה.. ואני מרגישה ממש פגועה ואני מנסה להתעלם ממנה ולנסות לגרום לה להבין שקרה משהו ושתבוא לדבר איתי אבל היא לא באה. היא לא באה כבר יותר מידי זמן. שיחות זה תמיד אני יוזמת איתה והיא אף פעם לא חושבת עליי ואני לא יודעת כבר מה לעשות. חשבתי שהחברות הזו תהיה לתמיד. הרגשתי כאילו היא לעולם לא תנטוש אותי ותמכור אותי בשביל מישהו אחר. כנראה טעיתי.. ואני עכשיו משתדלת אני באמת משתדלת הכי טוב שלי לא להסתכל לה אפילו בעיניים כמה שזה כואב אבל זה קשה כי בכל זאת היינו בקשר למעלה מ10 שנים ומוזר לי פתאום להתנהג אליה כמו זרה. אני פשוט רוצה לבוא אליה ולצעוק ולומר לה את כל מה שעל ליבי אבל אני יודעת שאם אני אומר לה את הדברים האלה היא תתנצל ותבטיח הבטחות סתם ואני בתמימותי כמו שתמיד קורה לי מייד אסלח לה ושם דבר לא ישתנה ואז אחרי זה בביתי אחשוב למה אמרתי את זה ככה ולמה לא פעלתי ככה. ואני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי אני מרגישה פגועה, נבגדת ואובדת עצות.
וואי סליחה שזה יצא לי ארוך ברמות ותודה למי שקרא עד כאן3>