למה אנשים חושבים שזה רע להיות לבד, וכל כך מפחדים שזה יקרה להם?

יש הבדל בין להיות לבד לבין להרגיש בודד. אני חושבת שיותר מפחדים מהבדידות.

כי זה לא תחושה נעימה, הרבה יותר כיף כשיש עם למי לספר לשתף, לשמוע, לדאוג.

שואל השאלה:
אבל אני יכולה להגיד לכם ששנתים בערך שאין לי חברות, וכם מהמשפחה אין לי בדיוק תמיכה, וזה לא כזה רע.
זה מפתח יותר עצמאות ויותר ביטחון עצמי

כי התרבות שלנו מלמדת שזוגיות זה המפתח לחיים מאושרים.
למרות שאושר אמיתי מתחיל מבפנים, אבל לכי תספרי את זה לילדה בת 15 שרק רואה סדרות על אהבה וחושבת שאם מישהו יחבק אותה בלילה כל דאגותייה יעלמו

מבאס אותי ממש להיות לבד וזה גורם לי להיות חסרת ביטחון לפעמים

^
אני מרגישה ממש כמוך אם את רוצה לדבר אני כאן

כי הציוויליזציה שלנו בנויה על קשרים בין אינדיבידואלים, אנשים מרגישים שבהתנתקות מחברה הם בעצמם ינתקו את עצמם מהציוויליזציה, והם חוששים מכך.

האמת, גם לי קשה להבין.
אני אוהבת את השקט הנפשי שלי מאוד, אפילו יותר מידי.
יש אנשים שפשוט נזקקים לכל זה, לחברה הזו, לרעש הזה, ל"אהבה" הבלתי פוסקת הזו.
לדעתי, אנשים שפוחדים להישאר לבד -
זה אנשים שתלויים במישהו.
לא שזה משהו רע כן?
פשוט אישית, אני חושבת שזמן אישי שאתה יושב בו לבד ומעניק לעצמך רגעים עם עצמך, זה דבר חשוב.
להישאר לבד, זאת אומרת להיות בודד לרובנו.
בלי מישהו לדבר איתו, לחלוק איתו ולשתף אותו.
ההרגשה כנראה, שאין מי לידך.
לי אין הרבה חברים ולי טוב, בודדה? אני לא.
אני לא מרגישה נטושה ועזובה על ידי בני אדם כי אני יודעת שיש מישהו שיקשיב לי, אפילו עם זה רק שני אנשים בודדים וגם אני יודעת שהם יכולים להעלם לי אבל כבר השלמתי עם זה.
החתולה שלי זה עצם הרגעה מספק,
זה פשוט מקסים, באמת.
אין את ההכרח הזה והזיוף שמחת החיים הבלתי פוסקת,
אם אני רוצה אשמח ואם לא אז לא.
אבל בכל זאת יש מישהו שיקבל אותי כמו שאני,
בלי השמחת חיים והבדיחות המוזרות שלי והפריקית שאני. כל השבירת קשרים בהכרח ואם כמה שזה נשמע עצוב, זה עשה לי רק טוב,
אני כבר לא מרגישה חייבת למישהו ואין את הדבר הזה שלימרח על המיטה בלי כוחות נפשיים.

האמת שלהיות לבד זה טוב במידה.
וכן - יש הבדל בין להיות לבד לבין להיות בודד, וההבדל הוא דק מאוד ולפעמים לא רואים אותו.

למשל, בן אדם שאוהב להיות לבד אבל צריך חברה - צריך לבחור נכון את האנשים מסביבו. ויש המון דברים שמפריעים בדרך, ולפעמים זה הוא עצמו. לכן, להיות לבד לעיתים קרובות מקשה על הבן-אדם עצמו לחיות ולבחור נורמלי - בגלל שהכל משפיע אחד על השני.

ולדעתי, ההבנה הכי פשוטה זה שאנחנו בני אדם ולפעמים
צריך מרחב וספייס
בשביל להתקרב מחדש
ולפעמים זה לא מה שאנחנו צריכים באמת.

מסכימה עם מה שאמרו פה להיות לבד זה סבבה לגמרי הפחד הוא להיות בודד ותאמין לי זה לא כיף

לא מפחדת להיות לבד, מפחדת להרגיש לבד.
ההבדל עצום, כמובן שאני אוהבת להיות לבד לפעמים, רוב הזמן אפילו, אבל לא להרגיש לבד.
ההרגשה שאין לך אף אחד כואבת, הרבה פעמים יש את ההרגשה הזאת של הבדידות, הרגשה של לבד, והיא אף פעם לא מלבלבת בלשון המעטה, להרגיש את זה תמיד זה סיוט מבחינתי.
ההרגשה שאין לך אף אחד לדבר איתו, לפנות אליו, לצחוק איתו, להקשיב לו, לשמוח איתו - מבאסת.
זה לא עניין של מחשבה, זה עניין של לחוות בדידות ולא לרצות שהיא תהיה תמידית.
ואין בזה דבר רע, אם אדם אוהב להיות/להרגיש לבד, זה בסדר גמור.

יש כאלה שזה גורם להם להרגיש לבד
ומבינה אותך גם אני ככה יותר טוב לי לבד ברמה שאני מרחיקה אנשים ממני, חד משמעית יותר כיף לי לבד מאשר עם אנשים.. זה גם למה אני יוצאת רק שמכריחים אותי.

להתנזר מחיי חברה אבל להיות בסטיפס? מעניין...
ואני מסכימה עם הבראצית. יכול להיות לי מליוני חברים ותחושת הבדידות שלי תהיה עמוקה יותר משל אדם בעל חברים מצומצמים אם בכלל... הפחד מהבדידות הוא שמניע אותנו לא להיות לבד.

האדם הוא יצור חברותי
אנשים אוהבים להרגיש אהובים
אני אישית למדתי לאהוב את הלבד ולהעריך אותו מאוד, זה ממש פיתח אותי וחוסר תלות באנשים אחרים
כמובן שלא במאה אחוז, אבל טוב יותר מאיך שזה היה פעם

מניסיון מהיסודי זה מזעזע וזו התחושה הכי הכי הכי גרועה שיש וזה הפחד הכי גדול שלי מאז

יש הבדל בין ללהיות לבד לבין להרגיש בודד.. הרגשת בדידות זאת הרגשה נוראה

החברה ממש מאיידלת חיי חברה "מלאים"
ונותנת שם רע ללהיות לבד.
כל סדרה, סרט או אלוהים יודע שהראו לנו מהרגע שנולדנו העביר את הדברים האלה. דוגמא ענקית זה נסיכות וכל האגדות האלה, "אישה מסכנה שאף אחד לא אוהב אותה והיא כל כך עצובה פתאום הלכה לנשף ובגלל שהיא יפה הנסיך חיפש אותה ועכשיו היא חיה בעושר ואושר" ופה מסתיים הסיפור.
מראים לנו שלהיות לבד בעצם אומר להיות עצוב ו"בודד", ומהרגע שמצאנו חברה אז אנחנו אמורים להיות שמחים.

אבל הקטע הוא שיש הבדל בין להיות לבד ללהיות בודד.
אבל בגלל שתמיד יש את הקול הזה של "אם אני אהיה לבד אני אהיה עצוב, ואני צריך חיי חברה, ואיזה כיף לו יש לו הרבה חברים" אז שתיהיה לבד אתה תרגיש בודד.

תבינו יש הבדל בין שלא יהיו לך חברים ושלא ממש תהיה בקשר הכי טוב עם המשפחה ללהיות לגמרי לבד, להרגיש בדידות, אשכרה אין אף אחד אבל אף אחד חוץ ממך. כל מי שרושם פה שזה דווקא אחלה ושאין לו חברים כבר שנתיים לא מביד כלום. מאחל לכולם תמיד להיות נאהבים ולא להרגיש בודדים

אנשים שלא אוהבים את עצמם מפחדים מבדידות

זאת הרגשה לא נעימה.. מניסיון..

שאני לבד אני בודדה.
לא קורה מצב שאני לבד ולא מרגישה בודדה..

תכלס צריך מישהו כדי לשתף בכל דבר