4 תשובות
חד משמעית הולכת עם חיוך
שילך לעזאזל גם אותה הוא יחליף..
למה מה קרה שבגלל מישהו אחד שלא ידע את הערך שלך את לא תהני?
לכי ותראי לו שאת שמחה מולו ומול החברה שלו זה יהרוג אותו מבפנים
אם את מרגישה שזה גדול עליך ולא תצליחי למרות שאני מאמינה שזה הכל בראש אז אל תלכי אבל חבל
שילך לעזאזל גם אותה הוא יחליף..
למה מה קרה שבגלל מישהו אחד שלא ידע את הערך שלך את לא תהני?
לכי ותראי לו שאת שמחה מולו ומול החברה שלו זה יהרוג אותו מבפנים
אם את מרגישה שזה גדול עליך ולא תצליחי למרות שאני מאמינה שזה הכל בראש אז אל תלכי אבל חבל
אני מצטערת לשמוע שעברת חוויה מורכבת במסגרת הקשר שהיה בינכם.
אני בטוחה שכבר שמעת את כל הקלישאות, אבל אם זה במקרה יעזור - תזכרי שהערך שלך הוא נפרד לחלוטין ממה שקרה ולא מושפע ממנו בשום צורה.
הערך שלך טמון בך, באדם שאת, בערכים שלך ובבחירות שלך.
זה, למרות הכאב, דבר שעברת, וזה כל משהו.
אם תלכי - היתרון הוא שתפגשי את החברים שלך ואתם לא עומדים להפגש שוב בזמן הקרוב, והחסרון הוא שאולי הנוכחות שלו תפריע לך להנות.
אם לא תלכי - היתרון הוא שלא תראי אותו, והחסרונות הם שתתבאסי שלא הלכת בגללו, תחמיצי מפגש עם החברים, ותצטערי שלא פגשת את החברים שלך באחת הפעמים האחרונות לפני הגיוס.
מין הסתם האיכות של החסרונות והיתרונות משמעותית יותר מהכמות, אבל גם כשמתייחסים לזה - אני חושבת שיהיה נכון לנסות ללכת.
במידה מסוימת, אולי זו אפילו יכולה להיות חוויה מעצימה עבורך, וסוג של סגירת מעגל.
השאלה היא האם את במקום שבו את מסוגלת ללכת, להנות ולהתעלם או לכל הפחות מבחינתך לתת לו להחנק בצד השני של החדר, או שכרגע זה עדיין כואב מדי.
זו אמירה די כללית, אבל מבחינה עקרונית - אני חושבת שלרוב עדיף להתחרט על דברים שעשינו מאשר דברים שלא עשינו.
ככה לפחות לא צריך להתענות במחשבה על "מה שהיה יכול להיות אם".
אני בטוחה שכבר שמעת את כל הקלישאות, אבל אם זה במקרה יעזור - תזכרי שהערך שלך הוא נפרד לחלוטין ממה שקרה ולא מושפע ממנו בשום צורה.
הערך שלך טמון בך, באדם שאת, בערכים שלך ובבחירות שלך.
זה, למרות הכאב, דבר שעברת, וזה כל משהו.
אם תלכי - היתרון הוא שתפגשי את החברים שלך ואתם לא עומדים להפגש שוב בזמן הקרוב, והחסרון הוא שאולי הנוכחות שלו תפריע לך להנות.
אם לא תלכי - היתרון הוא שלא תראי אותו, והחסרונות הם שתתבאסי שלא הלכת בגללו, תחמיצי מפגש עם החברים, ותצטערי שלא פגשת את החברים שלך באחת הפעמים האחרונות לפני הגיוס.
מין הסתם האיכות של החסרונות והיתרונות משמעותית יותר מהכמות, אבל גם כשמתייחסים לזה - אני חושבת שיהיה נכון לנסות ללכת.
במידה מסוימת, אולי זו אפילו יכולה להיות חוויה מעצימה עבורך, וסוג של סגירת מעגל.
השאלה היא האם את במקום שבו את מסוגלת ללכת, להנות ולהתעלם או לכל הפחות מבחינתך לתת לו להחנק בצד השני של החדר, או שכרגע זה עדיין כואב מדי.
זו אמירה די כללית, אבל מבחינה עקרונית - אני חושבת שלרוב עדיף להתחרט על דברים שעשינו מאשר דברים שלא עשינו.
ככה לפחות לא צריך להתענות במחשבה על "מה שהיה יכול להיות אם".
הייתי הולכת ומנסה להתרכז בחברים שלי ואם אני רואה שרע לי פשוט לחתוך הביתה
שואל השאלה:
תודה <3
תודה <3
אנונימית
באותו הנושא: