תירוצים ללהיות בבית כמה שפחות?

אני פשוט לא מסוגלת להיות פה יותר. אחותי בת 18 עדיין בבית ספר כבר עזבה לפני כמה ימים, לקחה כמה בגדים ועפה מפה בהזדמנות הראשונה שלנ לחברה לחשוב כמה ימים.. היא הבן אדם היחיד שהבין והכיל אותי בבית הזה, היא הציעה בהתחלה שאני אלך איתה לעבודה ואהיה איתה שם כי היא לא רוצה להשאיר אותי פה לבד.. אבל אני יודעת שאני צריכה להישאר, אני לא יכולה פשוט להיעלם, אנחנו עדיין נפגשות בביהס אהל זה עדיין לא אוצו דבר
אני לא מתקשרת עם המשפחה שלי יותר, יוצאת יותר מוקדם לבית ספר, מנסה להתעכב כמה שיותר כשאני חוזרת, וכשאני חוזרת אני פשוט מסתגרת בחדר עם שירים ובקושי אוכלת

אני לא אגיד את הסיבות שזה הגיע למצב הזה, אבל אני שונאת את 'אבא' שלי, אם לא מכבדים אותי ומתנהגים אליי כמן זבל אני לא אכבד בחזרה, הייתי מפרטת עוד אבל..
עם אחותי זה כבר היה ידוע שהמצב עם ההורים ואחותי הגדולה יותר מסובך
וכל הזמן אומרים לי שאני "מושפעת ממנה" מה מושפעת?? היא הבן אדם היחיד שהיה איתי מול כל הריבים שלי מול שאר המשפחה שכולם היו בצד של אחותי הקטנה ואני נשארתי לבד בוכה בחדר והיא היחידה שבאה ודיברה איתי מאחורי הדלת הנעולה ונשארה עד שפתחתי לה וחיבקה איתי, היחידה שיכולתי לבכות איתה ועלייה, וסליחה באצת שאני חושבת שהם טעו ובגדול והיא צודקת, תאמינו לי שאם הייתי אומרת מה קרה הייתם בצד שלה ככ

אמא שלי מנסה לתקשר איתה אבל אני לא פשוט מוכנה

אחותי הכי גדולה תקועה כל הזמן מול הטלוויזיה מתי שהיא חוזרת מהצבא ןמעצבנת בכל הזדמנות אפשרית


אחותי הקטנה מררת לי את החיים ועוד תקעו אותי באותו החדר איתה

חברות שלי לא מודעות למצב בבית, אני לא יכולה לספר להם

החברה שהיה לי את הקשר הכי טוב איתה בבית ספר אחר, ופשוט קשה לדבר איתה ולהתנהג כאילו הכל טוב ולדבר וזה, כשהכל לא טוב

אני כבר לא יודעת מה לעשות, המצב נפשי שלי ברצפה, ואני לא מסוגלת לחייך, רק שאני עם חברות, אבל שם הכל מזוייף, או שאני יודעת שפשוט שאני חוזרת 'הבייתה' הכל חוזר למצב הדפוק הזה

אני פשוט רוצה להתרחק מהכלל לכמה ימים ואני לא יכולה כי אני תקועה או בבית ספר או במקום הזה שאני ישנה תחת קןרת הגג שלו

יש לכם רעיונות לאיך להתרחק מהבית כמה שיותר? ומעדיפה מקומות שאוכל להיות לבד, אני לא במצב רוח לחברה

אוף נמאס לי, אני בוכה כל לילה ודיי

סתם פורקת וסליחה שזה ארוך, אשמח אם עניתם ותודה שקראתם❤