אני צריכה לפרוק-הגעתי לנקודת משבר בחיים שלי

אני בת 23, אחרי הצבא הייתי 3 חודשים מובטלת ואז עבדתי בעבודה של דוכן משקאות במשך שנתיים ורבע, הציעו לי להיות המנהלת סניף אבל מאוד סבלתי בעבודה אז החלטתי להתפטר וללמוד לפסיכומטרי.
למדתי מיולי עד המבחן בשהיה בתחילת החודש ועכשיו אני מובטלת.
אני מחפשת עבודות באזור שאני גרה בו (בצפון הארץ) ואין כמעט אופציות חוץ מעבודות שכמו העבודה שהתפטרתי ממנה\עבודות בלי כסף ובלי אופציות להתקדם.
אני כרגע בתהליכי הוצאת רישיון (יש לי טסט שני בקרוב) והתחבורה הציבורית נגמרת בשעות מוקדמות אז אין לי אופציה לחפש במקום טיפה יותר רחוק.
אני מסתכלת על אתרים של מוסדות לימוד ולא מוצאת שום דבר שבאמת מעניין אותי ללמוד ויכול לעזור לי בחיים. (הדבר היחידי שמעניין אותי זה ציור, החלום שלי בילדות היה לפתוח גלריה עם הציורים שלי אבל זה לא עסק אמיד).
בגלל כל זה הדיכאון שלי נהיה יותר חמור ואני מוצאת את עצמי מסתובבת כמו זומבי, הדבר היחידי שעזר לי לשחרר זמנית את הדיכאון זה לצבוע את הקירות בבית (זה משהו שהיה צריך לעשות הרבה זמן אז הצעתי שאני אעשה את זה).
אני לא יודעת מה יהיה איתי בעתיד והוא נראה די קודר כרגע, ובנוסף לזה אחים שלי (במיוחד התאום שלי שגר בתל אביב) כל הזמן נותנים לי הרצאות שאני צריכה להתקדם בחיים ושאני לא בסדר שאני לא עושה כלום עם עצמי.
אני באמת מתחילה לפקפק בעצמי ולא יודעת איך למצוא מוטיביציה לכלום.
ואני לא רוצה לעזוב את הבית לפני שיהיה לי רישיון.
סורי שאני מפילה את זה עליכם, אני יודעת שהרוב באתר הזה בגיל בית ספר אבל פשוט אין לי את מי לשתף בלי לפתוח בריבים והרצאות.