תקשיבו אני בוכה את החיים שלי תעזרו לי

היו מיונים למדא והודיעו לי שלא התקבלתי., אני כישלון במתמטיקה, אין לי חברים בבית ספר, ואני גם לא רוצה להכיר חברים חדשים כי כולם אצלי מגעילים.
לגבי המדא, אני יודעת שזה נשמע ככ טיפשי שאני מתבכיינת על זה, אבל החרא הזה זה החלום שלי מכיתה ו' ואני יודעת שאני מתאימה. הרבה יותר מתאימה לזה מאשר ילדים אחרים שאני מכירה שכן התקבלו. מאז כל פעם שאני מסתכלת על עצמי כל מה שאני רואה זה שאני לא טובה מספיק ולא מוכשרת מספיק. ואנשים שאני אומרת להם את זה אומרים לי דברים שגורמים לי להרגיש יותר רע אפילו. ''לאא, הכל בסדר מלא הלכו לשם ולא התקבלו'' כאילו מה, זה שאחרים לא התקבלו אומר שאני צריכה להרגיש טוב עם עצמי? כן, ברור, זה לא הכל בחיים, אבל עכשיו אני מנסה לדמיין את העתיד שלי וכל מה שאני מדמיינת זה אותי לא מתקבלת ללימודי רפואה, ובסוף גומרת בתור הומלסית. מה אני אמורה לעשות עם זה???
לגבי מתמטיקה, אני גרועה בזה, זה גם קשה לי וגם משעמם אותי. אני יכולה בקלות להשלים את כל החומר ולקבל מאיות אבל אני פשוט לא מצליחה לשבת על החומר יותר מ10 דקות רצוף, זה פשוט מחרפן אותי. אבא שלי תמיד עוזר לי עם זה וגורם לי להבין ואז חצי שנייה אחרי שהוא הולך אני מסתכלת על העמודים בספר ושוכחת הכל.
ולגבי החברים בבית ספר, כשאני אומרת שכולם דוחים, אני מתכוונת לזה. כבר שלוש שנים אני עם השכבה שלי ויצא לי להכיר כמעט את כולם. היו לי חברים, ועדיין יש לי את האופציה שיהיו לי אם אני ארצה, אבל עם חברים כמו שהיו לי באמת שעדיף כבר שלא יהיו בכלל. או שהאופי שלהם פשוט מעצבן וגורם לי לרצות לפצלח להם את הראש, או שהם פגעו בי בצורות שאני לא אסלח עליהם. שאר השכבה שלי פשוט ערסים דוחים שכל פעם שאני עוברת מתחילים לצחוק עליי, או סתם מגעילים, לא בהכרח ערסים, שנראה כאילו כל המטרה שלהם בשיעור זה לשפוט כל דבר שאני אומרת. וכשאני אומרת כל דבר, אני מתכוונת לזה. אני כבר כמה זמן רוצה לעבור בית ספר, לאיפה שחברות שלי נמצאות, רק הבעיה שאני יודעת ששם הרבה יותר גרוע. באמת שאין לי מושג כבר מה לעשות. אני יודעת שהאגו שלי גדול מדי, ואני יודעת שאני נשמעת מגעילה, בעיקר עם הקטע של ''אני לא הולכת להיות חברה שלהם כי הם מעצבנים'' אבל כבר לא נשארו לי דרכים להתמודד עם זה. זה כבר יותר מדי בשבילי.
תודה רבה אם הגעתם עד לכאן.. יש לכם רעיונות?