7 תשובות
כל החיים הייתי בגישה שפשוט " יש אלוקים " , אף פעם לא באמת התעמקתי במשמעות שאני אומרת " בעזרת השם " או " ברוך השם " , והגעתי לשלב בחיים שרציתי לחפש את המשמעות בדבר ולא להגיד ולעשות את הדבר כי בבית כזה ( מסורתי ) נולדתי , חיפשתי את המשמעות , מצאתי והתחברתי אליה , ומכך התחלתי להתקרב ולחזור בתשובה :)
העובדה שבלי להאמין באלוהים אני לא יכולה להאמין בשום דבר
אנונימית
בקצרה לא עשיתי את זה מתוך הרגשת פחד (ודווקא הייתי אחד שממש מתעמק על גיהינום וגן עדן ומלאכים וזה..) דווקא הרגשתי ממש הרבה חיבה למי שבאמת רוצה לתת לי מה שבא לי (אם הוא קיים), וממש כך, רציתי דברים בחיים, הסיכויים לקבל אותם הם בהרבה טרחה וגם לרוב בחוסר סיפוק.. ודלילות של אושר מהם, אחרי שקיבלתי כול מה שרציתי ממנו, רציתי להחזיר לו תודה, אז נהייתי "רוחני" יותר, ומבלי לשים לב אני דתי, אבל אף פעם לא שמעתי מילים של "אתה חייב". "ככה תתמודד", זה גם לא דיבר אליי.. מאמין שכול אחד בוחר בגיל ובשלב שלו מה משמעות חייו.
גדלתי בבית נוצרי שמרני מאוד והפכתי לחילונית , מה גרם לי ? האיטרנט החשיפה למידע , שאילת שאלות , העולם המודרני , חופש , ועוד , אני עדיין מאמינה אבל מודרנית ..
כמעט עד גיל 12-13 עוד הייתי מאמין ביהדות אבל ברגע שבאמת שאלתי שאלות ולא קיבלתי תשובה והבנתי שבמידה ואוכל לא כשר לא אשמור שבת ולא אניח תפילין לא יקרה לי כלום אז הפסקתי להאמין.
אנונימי
קיבלתי מודעות להשלכות של עיברות והמצוות, ועד כמה שזה מחייבכל יהודי (בניגוד לשטיפת מח שעברתי בבית ספר שזה מחייב רק את הדתיים ושטויות אחרות ששמעתי שם).
אנונימי
כל החיים אני חוזרת בתשובה. תמיד יש לאן לשאוף ולאן להתקדם(:
באותו הנושא: