כשאני משתפת את הפסיכולוגית שלי בדברים אישיים, היא יכולה ללכת ולספר אותם להורים שלי?

אסור לה כל עוד את אומרת לה דברים שמסכנים את חייך

לפעמים תלוי מה את אומרת

אסור אלא אם כן יש חשש ממשי לפגיעה עצמית

הפסיכולוגית לא מספרת דברים אישיים, אבל אם זה ברמה שאת מזיקה לעצמך אול לא חוקי אז היא תדבר עם ההורים
אם זה מפריע לך דברי עם הפסיכולוגית ותשאלי אותה

אסור לה ואני בטוחה שיש לה חיים מעבר לזה
אבל במידה ואלה תחושות אובדניות היא מחויבת לספר

לא אסור חוץ מדברים שאת רוצה לפגוע בעצמך

את מתחת לגיל 18? אם כן אז מותר לה רק כשמדובר בסכנת חיים אלא אם כן ההורים שלך סגרו איתה משהו אחר

שמעי זה ממש תלוי, במפשג הראשון שלי עם הפסיכולוגית היא אמרה לה שיש חוזה שאסור לה לספר כלום אלא אם כן זה פוגע בך או באחרים.
אחרי שבוע גיליתי שהיא סיפרה משהו אישי להורים שלי, לדעתי זה סתם חרטא ובכלל אין חוזה אבל אני לא באמת יכולה להגיד לך כי לא בדקתי את זה לעומק.
מאז, אני לא מספרת לה כלום.

רק אם זה משהו שמסכן את עצמך

אין לי פסיכולוגית אבל חלק מהשקילה שלי עם ללכת או לא זה שאני לא סומכת על אנשים כי בסוף לא משנה מה הם אומרים הם מספרים. כל כך הרבה דברים ההורים שלי/המחנכת גילו ככה (אמרתי למחנכת והיא סיפרה להורים או להפך) לא יודעת עם ללכת בכלל. כדאי לי?

רק אם זה משהו שפוגע בך או באחרים

אסור לה יש חיסיון אלא אם את מספרת על רצון לפגוע בעצמך והיא חושבת שיש סכנה ממשית

כן נראה לי

אסור לה

זה תלוי בקשר שלך עם הפסיכולוגית, הגיל שלך ומה את מספרת.
שהייתי קטנה אז ההורים שלי היו נפגשים אחת לכמה זמן עם הפסיכולוגית, אבל היא לא אומרת להם ישירות את מה שאני אמרתי, אפילו לפעמים היא לא דיברה עליי, היא מנסה להבין את התמונה הכוללת ולעזור לך ולהורים שלך לחיות יותר טוב ובהבנה, את יכולה להגיד לה מפורשות "את הנושא הזה על תעלי בפגישה שלכם".
אגב היום ההורים שלי בכלל לא נפגשים עם הפסיכולוגית הנוכחית שלי והם נותנים לי את הפרטיות שאני צריכה, את יכולה לבקש את זה גם