זה הגיוני שאני לא אוהבת את איך שאני נראית למרות שלא מעירים לי על זה?

תמיד אומרים לי שאני יפה, המשפחה שלי, לפעמים אנשים זרים/חברים, אבל אני פשוט לא אוהבת את איך שאני נראית. אני תמיד משווה את עצמי לחברה הכי טובה שלי ולבנות אחרות ואני יודעת שזה פשוט לא טוב ולא צריך להשוות את עצמי לאחרות אבל כשאני מסתכלת על בנות אחרות אני מרגישה מכוערת ורואה בעצמי המון פגמים. כן פעם ופעמיים אמרו לי שאני מכוערת, אבל זה בעיקר בנים מהכיתה שלי ואחד מהם זה אפילו ילד שהיה לו קראש עלי, גם לפעמים בצחוק אבל לא באמת אכפת לי מזה, אפילו שאומרים לי שאני יפה לא אכפת לי מזה, אני לא מרגישה שהם באמת מתכוונים לזה. אפילו על הגוף שלי לא אמרו אף פעם שאני שמנה, להפך, אמרו לי שאני רזה, ויפה, ואפילו אמרו לי שאני רזה מדי, אבל לא הקשבתי לזה ושנאתי את הגוף שלי (טריגר: הפרעות אכילה) שאפילו ניסיתי להרעיב את עצמי, אבל הפסקתי עם זה ולמדתי איכשהו להיות שלמה עם הגוף שלי, אבל קשה לי להיות שלמה עם הפרצוף שלי, זה מטריף אותי