אתם גם חושבים שדיכאון במובן מסוים עזר לכם בחיים?

אני בטוח שאם לא הייתי מדוכא, שאם לא היה לי קושי חברתי, אם לא היו מציקים לי כל הזמן, אם לא היה לי הורים שרבים המון, אם לא היה לי התמכרות לאינטרנט (עדיין יש) שגורמת לי לדפוק את עצמי מבחינת שינה,

אני בטוח שהייתי הרבה פחות חכם, אם זה יצירתיות, פחות אמפתיות (כי לא הייתי יודע מה זה אחד שצריך אמפתיות), חוכמת חיים בכללי וכו'.


* לא שאני מגן על התעללות, חרמות, הצקות, בריונות וכו'. כמובן שזה רע; אפשר לגדול להיות אדם טוב בלי כל השיט הזה. אמנם, לא אכחיש שיש כמה תופעות לוואי טובות מדיכאון