אתם באמת מספרים לפסיכולוגית שלכם מה שאתם מרגישים?

כשהייתה לי- הייתי מספרת לה..
ההורים שלי ואח שלי היו הולכים אליה לפני שאני הלכתי.. אז הרגשתי קצת יותר נוח

אם את מרגישה בנוח איתה, ספרי לה הכל כי התפקיד שלה הוא לעזור לך ולהבין מה הבעיה.
אני ספציפית לא סיפרתי דבר אחד שלא דיפרתי לאף אחד בכללי מהפחד שהיא תספר אבל חוץ מזה סיםרתי הכל

כן ברור.
זה קשה. ואני גם לרוב לא רוצה לספר, אבל איכשהו היא מוציאה את זה ממני.
את רק בפגישה שנייה, בפגישה השניה אני דיברתי איתה על דברים שטחיים כאלה, על לימודים וכאלה כי זה הגיוני שאני לא רציתי להפתח איתה עדיין. אני הרגע הכרתי אותה.
תשתפי אותה רק כשאת מרגישה מוכנה, זה תלוי רק בך.

לי לקח 3 שנים עד שהתחלתי לדבר איתה וגם זה לא על הכל תקחי את הזמן שלך עד שתרגישי בנוח זה הכי חשוב ואם את אצלה הרבה זמן ואת עדיין לא מרגישה איתה בנוח אז תחליפי פסיכולוגית אני עשיתי את זה ובאמת הגעתי למקום הרבה יותר טוב