אנשים שחוו פרידה, איך התמודדתם עם הזכרונות שגרמו לגעגוע/כאב?

האמת שזה כאב לב שלקח לי הרבה זמן לעבור
והתשובה האמיתית שלי זה באמת לתת לזמן לעשות את שלו.
לצאת יותר עם חברים
לשמוע שירים
לצאת לעבוד להעסיק את עצמך תמיד במשהו
לשבת עם אנשים אחרים להכיר קצת יותר
ובאמת לדבר על זה עם אנשים לא להישאר עם המחשבות לבד
זה באמת יעבור
זה קשה אבל יעבור

לא מצאתי דרך התמודדות שעוזרת לי כי זה עדיין טרי ואין ממש מה לעשות חוץ מלהתאבל ולכאוב לזמן מסויים כדי שנוכל להתגבר ולצאת חזקים יותר. בעיקרון צריך להסיח את הדעת, לעשות כל דבר שיגרום לך לשכוח. לצאת להליכה, לשמוע מוזיקה, לקרוא ספר, לראות סרט, לנגן, לצייר, להפגש עם חברים...

זה לקח לי כמה שנים ועדיין לפעמים חוזר ואני פשוט מנסה באותם זמנים לדמיין זוגיות מושלמת עם מישהו שחדש שאכיר בעתיד. זה די מרגיע.

זרקתי ושרפתי את כל החפצים שלו שלא יכלתי למסור. מה שיכלתי מסרתי לנזקקים. ואחר שפיניתי אותו מהבית שלי ומהנייד שלי וחסמתי אותו בכל המדיות החברתיות. התפנה לי הרבה מקום בלב לאהבה חדשה ולהחלמה אמיתית

האמת שפשוט הבנתי באיזשהו שלב, גם כשהתחלתי לצאת לדייטים ולהשוות אליו
שכנראה צריך להפסיק להשוות כי יש סיבה שנפרדנו
והוא לא נכון עבורי פשוט
והגעגועים והזכרונות? פשוט להחליף בחוויות חדשות, כשבאה מחשבה לקבל אותה להגיד "נו טוב" ולחשוב על משהו אחר.. בעקרון אני שנה אחרי הפרידה ומרגישה ברוך ה' שהתקדמתי הלאה, גם לא להשוות אליו, לאיך הוא התקדם, אם כן או לא פשוט כי זה לא מעניין !

מייצרים זכרונות חדשים, וזו עבודה ממש קשה...
אבל צריך להתחיל אותה מתישהו.