יש מסביבי המון אנשים אבל אני עדיין מרגישה בודדה וריקנית בצורה שאי אפשר להסביר.

אני כלכך מבין אותך...
זה תמיד קורה כי לא מצאנו בן אדם או סביבה שיש להם את אותן רגשות ומחשבות כמו שלנו

היי לך יקרה,

יש פעמים שמשפט אחד קצר יכול להחביא מאחוריו טלטלה שלמה..
נשמע שהדיסוננס בין איך שדברים נראים מבחוץ לבין איך שהם מרגישים מבפנים, מתסכל אותך, ושואב חלק מכוחותייך..
מתאר לעצמי כיצד חוויית הלבד כפי שאת מתארת, יכולה לייאש ולהוריד את הערך העצמי..
כבר מהתמונה ומהתגיות אפשר לחוש עד כמה הריקנות מטרידה ומעיקה על מחשבותייך..

על אף מצב הרוח האפרורי הצלחת לעלות ולשתף בתחושות, וכמה שהדבר לא מובן מאליו..
ואולי את כותבת את שעל ליבך כדי להפיג מעט את הבדידות המעיקה, בתקווה למצוא סביבה תומכת וחברויות אמת..

אם את מעוניינת להמשיך לשתף במקום בטוח, מזמין אותך לצ'ט האנונימי שלנו באתר סה"ר.
דרך הקישור בתחתית הדף, תוכלי להתכתב עם המתנדבים כדי ולשתף בכל הדברים שמעיקים עלייך ומטרידים את מחשבותייך..
אולי יחד נוכל למצוא דרך לעתיד מלא חיוכים והנאה..

את לא לבד, אנחנו כאן איתך..
שלך,
מתנדב סה"ר