אני לא מבינה את האנשים שצוחקים ביום השואה

אני מבינה שבדרך כלל שקט זה מביך לאנשים מסוימים וצוחקים כשמביך, אבל זו נקודת מבט ממש ילדותית. ילדים צוחקים, אני מבינה. כי הם לא רגילים לזה ולא באמת מבינים את המשמעות של יום השואה.
אבל אתם בתור אנשים בוגרים, תהיו רציניים לשתי דקות. באמת לא קשה. תחשבו על היהודים בשואה שנרצחו נשרפו הושמדו ונקרעו לגזרים, על הילדים שנקרעו מזרועות הוריהם, על המונים שהיו צריכים לצפות במשפחתם ובחבריהם מתים באכזריות אחד אחד, על מלחמה על אשכרה פרוסת לחם.
תעזבו את הציניות שלכם שנייה בצד.
אנשים מתו. המון.
זה לא כזה קשה להיות רציניים ולחשוב בצורה רצינית על היום. תלמדו על השואה, תראו סרטי שואה, תשמעו שירי יום השואה. תתחברו ליום ולמשמעות. תנסו אפילו טיפה להבין מה קרה שם, קצת לעמוד בנעליהם (לא אפשרי אבל תנסו להבין טיפה בים). תתייחסו לזה בכובד ראש.
לדעתי אנשים שצוחקים או רוצים לצחוק בסיטואציה כזו הם לא מחוברים מספיק למשמעות ולוקחים את החיים יותר מדי בקלילות וציניות עד שהם שכחו מה זה רצינות לפעמים. מה זה כובד ראש.
אני לא כועסת עליהם או משהו, אני רק אומרת שהם צריכים לעבוד על עצמם להיות בוגרים לשנייה לאסוף את עצמם בידיים ולנסות להתחבר ברצינות ליום ולמשמעות שלו, וכך ההתייחסות שלהם ליום תהיה בהתאם
מה אתם חושבים? מסכימים?