שנה ושתיים לפח שנה ושתיים של קריעת תחת הקפצות באמצע הלילה הליכות קילומטר לילות בלי שינה בלי מנוחה

שנה ושתיים שאתה רץ בחום של 70 מעלות כולך מזיעה רוצה לחטוף מכת חום כדי שתוכל לנוח בדרך לבית חולים של אימונים אחרי אימונים אחרי אימונים שהכול חזר על עצמו שאין לך זמן לחרבן להשתין להתקלח לאכול שהשרירים של שבורים מכאב שכולך שריטות ומכות כאבים מוזרים בחלקים בגוף שלא הכרת של לילות אחרי לילות אחרי לילות שאתה הולך לישון שבור מעייפות בלי לדעת מה יקרה עוד 5 דקות אולי תוקפץ אולי תנוח, לנוח איזה בדיחה אתה אף פעם לא יכול לנוח שנה ושתיים לפח כאילו כלום מעידה קטנה והכול נעלם הכול לחינם כול הכושר כול האימונים כ
כול התרגילים כול הסחיבות פצועים המסעות הזחילות הכול לפח ולמה שלהם יהיה אכפת את כול ההשקעה את כול העבודה את כול השנה וחודשיים האלה זרקו לפח
בסדר לפחות עכשיו אוכל לנוח...

הדיחו אותי מהסיירת 3 שבועות לפני סוף מסלול
אני אבוד כאן עם הכאב והאכזבה לא יודע איך להתמודד איתו.
פ*ק איך יכולתי להיות כזה טיפש?