שאלה בנוגע לשילוש הקדוש של מאמיני ישו

יש כמה דוקטורינות בתאולוגיה הנוצרית אודות השילוש. אצל אתנסיוס, למשל, הבן קרוץ מן האב ולכן הוא נצחי כמותו, ואין פה חלוקה שכן מדובר באותו דבר ממש (כמו שדיבורו של אדם הוא חלק ממנו ממש), והרוח הקודש שופעת ממנו כמו שקרני השמש נאצלות מן השמש. אצל טרטוליאנוס, מנגד, אנחנו יודעים שהאלוה אחד מוחלט ומושלם הוא, אך אנחנו גם יודעים שישנו השילוש הקדוש שהוא אלוהים, כיצד זה אפשרי? "credo quia absurdum est", או במילים אחרות, אין לנו מושג, יש לנו רק את האמונה שזה כך. וכך אנחנו יכולים להמשיך למינים כמו אפולינריס, אריוס, לפוטינוס, או לתאולוגים ה"קתולים" כמו אוגוסטינוס, אקווינס, אריגונה, או אפילו לרפורמטור הפרוטסטנטי המהולל, שהייתה לו בכך תפיסה משלו, מרטין לותר. הקיצר, עניין השילוש לא ברור, ואצל רוב התאולוגים (אקווינס, טרטוליאנוס) הוא מוגדר כעניין ל"קפיצת האמונה", משהו לא לוגי בהכרח. ה"סתירה" שהזכרת היא אכן בעיה קשה עבור הנוצרים עצמם, אך הם לא רואים בה בעיה שממוטטת את הדוגמה הנוצרית אלא יותר נקודת מוצא לתאולוגיה. הדוקטורינה הקתולית הרשמית, בכל מקרה, היא שהשילוש אלו פרסונות של האלוה המופשט, מה שזה לא אומר, ושישוע לבש בשר והיה אדם כמונו ממש (כמתואר בפסוקים הראשונים של יוחנן).

^תשובה יפה