10 תשובות
באותו מצב כמוך.. בת 25. חוץ מהקטע של העבודה, אבל הייתי הרבה פעמים מובטלת לתקופות ארוכות בחיים שלי , עד שהחלטתי לעזור לעצמי, אם לא תעזור לעצמך המצב לא ישתנה.. תחפש עבודה בפייסבוק, אולי תמצא עבודה וגם תתחבר שם לאנשים, ולאט לאט תתפתח ותעסיק את עצמך, אחרי זה תקבע עם אנשים מהעבודה ותיפגש איתם בחוץ.. תנסה לעזור לעצמך. אתה יכול
תמיד אפשר לדבר על החסרונות ועל כל מה שלא השגנו, אבל ככל שאתה מכניס לעצמך את זה יותר לראש אתה תוקע את עצמך באותו מקום
תמיד אפשר לדבר על החסרונות ועל כל מה שלא השגנו, אבל ככל שאתה מכניס לעצמך את זה יותר לראש אתה תוקע את עצמך באותו מקום
אנונימית
go jim
מה המצב אחי? , אני אולי בן 17 ובקושי יצא לי להבין את החיים
אבל אני בטוח שזה מצב מסריח ומאחל לאף אחד לא להגיע אליו.
בכל מקרה , תתחיל לשנות את החיים שלך לאט לאט לפי סדר עדיפויות .
קודם כל תמצא עבודה , גם אם זאת לא עבודה "מכובדת" לגיל שלך לך להיןת קופאי בסופר או בחנות אחרת ותעשה כמה גרושים , תחסוך אותם.
תבקש קצת עזרה מההורים ובנתיים לך ללמוד תואר מסוים , שיהיה לך מספיק כסף תשכור דירה אפילו עם שותפים .
אבל תרים את עצמך תטפח את עצמך אחי .
ברגע שתהיה עמיד אפילו קצת כלכלית תחפש מישהי .
בכל מקרה זה הכל מתחיל בך ..
צריך לעבוד קשה אלה החיים
מאמין בך אח!
אבל אני בטוח שזה מצב מסריח ומאחל לאף אחד לא להגיע אליו.
בכל מקרה , תתחיל לשנות את החיים שלך לאט לאט לפי סדר עדיפויות .
קודם כל תמצא עבודה , גם אם זאת לא עבודה "מכובדת" לגיל שלך לך להיןת קופאי בסופר או בחנות אחרת ותעשה כמה גרושים , תחסוך אותם.
תבקש קצת עזרה מההורים ובנתיים לך ללמוד תואר מסוים , שיהיה לך מספיק כסף תשכור דירה אפילו עם שותפים .
אבל תרים את עצמך תטפח את עצמך אחי .
ברגע שתהיה עמיד אפילו קצת כלכלית תחפש מישהי .
בכל מקרה זה הכל מתחיל בך ..
צריך לעבוד קשה אלה החיים
מאמין בך אח!
אנונימי
אחי תתחיל בלא להיות בסטיפס ולך לטינדר או משהו
לא באמת לא עבדת עשר שנים בכלום נכון???
לדעתי עבודה הכי חשוב וגם בעבודה אפשר למצוא בנות זוג...
נשמע מוזר להיות 35 שנים במחשב סורי....אתה נשמע אינטליגנט אז תוכל להסביר למה או איך זה קרה?
חרדה חברתית יש להרבה וזה לא מונע מלהתקדם בחיים
לדעתי עבודה הכי חשוב וגם בעבודה אפשר למצוא בנות זוג...
נשמע מוזר להיות 35 שנים במחשב סורי....אתה נשמע אינטליגנט אז תוכל להסביר למה או איך זה קרה?
חרדה חברתית יש להרבה וזה לא מונע מלהתקדם בחיים
אנונימית
שואל השאלה:
לאנונימית : לא עבדתי אי פעם....כל החיים שלי (היו רק 2-3 עבודות ששרדתי בהן יום בקושי ואז נאלצתי להתפטר), בדיוק...אני מעוניין לעבוד איפשהו כדי שאולי יהיה לי סיכוי להכיר מישהי שם אבל כלום לא מובטח, בילדות שלי הייתי יוצא יותר בחוץ, צוחק ומשתולל בלי חשבון, לא התביישתי מאף אחד והייתי חי..היו לי גם חברים, לא ידעתי מה זה מחשב בכלל עד גיל 11-13 בערך ומשם התרגלתי למחשב וההרגל רק התחזק עם השנים ובמקביל הפסיקו לי הקשרים החברתיים לחלוטין, הפכתי לבודד, והבטחון העצמי שלי ירד, מה שיש לי הוא קשה יותר לפתירה מאשר רק חרדה חברתית, כי עובדה שיש מלא בעלי ח"ח שיסתדרו בחיים ומצאו בן/בת זוג ועבודה וחיים שלמים וכל זה, מה שיש לי זו חרדה חברתית + חוסר אמונה עצמית וחוסר בטחון וחוסר מוטיבציה וגם קושי בליישם דברים ולהתחיל באמת לעשות שינוי ולייצר חיים לעצמי אבל אני מתחיל לעשות צעדים בקצב שלי, למשל החלום שלי הוא להוציא רישיון על קטנוע מסוג תלת גלגלי וכרגע אני עושה הליכים כדי להשיג את זה, גם פניתי לגוף ממשלתי (תעסוקה שווה) שעוזר לאנשים כמוני למצוא עבודה בעזרת מלווה מקצועי וסדנאות של הכנת קו"ח תקין ועוד..ברגע שאמצא עבודה אוכל פתאום לעשות דברים לא יכולתי כמו לשכור דירה משלי ועוד ואז כבר יהיה לי יותר סיכוי עם בנות גם, אני מתחיל לתת לזה ניסיון בתקווה שאשנה את עצמי ואת הנסיבות שלי.
לאנונימית : לא עבדתי אי פעם....כל החיים שלי (היו רק 2-3 עבודות ששרדתי בהן יום בקושי ואז נאלצתי להתפטר), בדיוק...אני מעוניין לעבוד איפשהו כדי שאולי יהיה לי סיכוי להכיר מישהי שם אבל כלום לא מובטח, בילדות שלי הייתי יוצא יותר בחוץ, צוחק ומשתולל בלי חשבון, לא התביישתי מאף אחד והייתי חי..היו לי גם חברים, לא ידעתי מה זה מחשב בכלל עד גיל 11-13 בערך ומשם התרגלתי למחשב וההרגל רק התחזק עם השנים ובמקביל הפסיקו לי הקשרים החברתיים לחלוטין, הפכתי לבודד, והבטחון העצמי שלי ירד, מה שיש לי הוא קשה יותר לפתירה מאשר רק חרדה חברתית, כי עובדה שיש מלא בעלי ח"ח שיסתדרו בחיים ומצאו בן/בת זוג ועבודה וחיים שלמים וכל זה, מה שיש לי זו חרדה חברתית + חוסר אמונה עצמית וחוסר בטחון וחוסר מוטיבציה וגם קושי בליישם דברים ולהתחיל באמת לעשות שינוי ולייצר חיים לעצמי אבל אני מתחיל לעשות צעדים בקצב שלי, למשל החלום שלי הוא להוציא רישיון על קטנוע מסוג תלת גלגלי וכרגע אני עושה הליכים כדי להשיג את זה, גם פניתי לגוף ממשלתי (תעסוקה שווה) שעוזר לאנשים כמוני למצוא עבודה בעזרת מלווה מקצועי וסדנאות של הכנת קו"ח תקין ועוד..ברגע שאמצא עבודה אוכל פתאום לעשות דברים לא יכולתי כמו לשכור דירה משלי ועוד ואז כבר יהיה לי יותר סיכוי עם בנות גם, אני מתחיל לתת לזה ניסיון בתקווה שאשנה את עצמי ואת הנסיבות שלי.
ולמה לא שרדת בעבודות האלה?
אולי יש בעיות ריכוז או איזה קושי אחר שצריך להיות מודעים אליו.
איך היה בלימודים?
אגב יש כאלה רווקים שטפול נפשי עוזר להם, יש איזה חסם נפשי שלא נותן לפתח קשר אמיתי. היו לי כמה חברות כאלה, לא בעיתיות בכלל פשוט עם השנים פחות ופחות האמינו בעולם הדייטים וממילא היו בגישה מיואשת לחיים ובני זוג פחות בקטע להתחיל ככה זוגיות.
דבר ראשון צריך להעלות בטחון עצמי, שלב ראשון לחיים.
אני אומרת בקש עזרה מקצועית.
חבל.
עוד כמה שנים תסתכל לאחור וכבר תהיה פרח ותגיד למה לא ביקשתי עזרה עוד קודם?!?!
אולי יש בעיות ריכוז או איזה קושי אחר שצריך להיות מודעים אליו.
איך היה בלימודים?
אגב יש כאלה רווקים שטפול נפשי עוזר להם, יש איזה חסם נפשי שלא נותן לפתח קשר אמיתי. היו לי כמה חברות כאלה, לא בעיתיות בכלל פשוט עם השנים פחות ופחות האמינו בעולם הדייטים וממילא היו בגישה מיואשת לחיים ובני זוג פחות בקטע להתחיל ככה זוגיות.
דבר ראשון צריך להעלות בטחון עצמי, שלב ראשון לחיים.
אני אומרת בקש עזרה מקצועית.
חבל.
עוד כמה שנים תסתכל לאחור וכבר תהיה פרח ותגיד למה לא ביקשתי עזרה עוד קודם?!?!
אנונימית
שואל השאלה:
לא שרדתי שם כי הן היו עבודות קשות יחסית, פעם חילקתי עיתונים מאוד כבדים (שקלו יחד אולי 50 קילו או יותר, לא מגזים) נאלצתי לסחוב אותם ביד בשמש וזה היה מאוד קשוח, הרגשתי שהגב שלי עלול להנזק בגלל זה (מדבר על גיל 17 בערך אולי קצת פחות) אז הפסקתי, או פעם אחרת למשל עבדתי ביד שרה והייתי אמור לנקות כיסאות מהחלודה שלהם ומאחר ולא התחברתי לאנשים שם (שרובם היו מבוגרים מאוד) וגם בגלל שזו הייתה עבודה לא בריאה (כי שואפים לריאות את החלודה שמשייפים מהציוד שלהם) אז נאלצתי להתפטר.
בלימודים הייתי בסדר, לא מעולה אבל טוב מספיק כדי להוציא תעודת בגרות, נפשית אני בסדר סך הכל אם כי המצב לאט לאט גרם לי קצת לדכאון בגלל המצב והגיל המתקדם, אני חושב שיותר מאשר טיפול פסיכולוגי אני אמור לחפש קבוצות חברתיות לאנשים עם חרדה חברתית ככה שאגיע לשם ואולי אכיר אנשים ואתפתח אישית בעזרת זה (חיפשתי כמה כאלה וביררתי איתם פרטים כדי לדעת אם יתאים)
לגבי בטחון עצמי, אני חושב שהחוסר בטחון עצמי והחוסר מעש הפך להיות מוטמע באופי שלי לצערי, איך אני באמת משנה את זה אני לא יודע אבל כנראה שלהתחיל מאיפשהו ולעשות צעדים בכיוון נכון של מציאת עבודה/מסגרת חברתית זה הדבר הנכון בשבילי.
כרגע המקום היחיד המקצועי שאמור לתת לי עזרה הוא "תעסוקה שווה", כרגע מחכה לטלפון מהם שיקדם אותי בכיוון הנכון להשגת עבודה (עם מנטור /מלווה מקצועי אישי).
לא שרדתי שם כי הן היו עבודות קשות יחסית, פעם חילקתי עיתונים מאוד כבדים (שקלו יחד אולי 50 קילו או יותר, לא מגזים) נאלצתי לסחוב אותם ביד בשמש וזה היה מאוד קשוח, הרגשתי שהגב שלי עלול להנזק בגלל זה (מדבר על גיל 17 בערך אולי קצת פחות) אז הפסקתי, או פעם אחרת למשל עבדתי ביד שרה והייתי אמור לנקות כיסאות מהחלודה שלהם ומאחר ולא התחברתי לאנשים שם (שרובם היו מבוגרים מאוד) וגם בגלל שזו הייתה עבודה לא בריאה (כי שואפים לריאות את החלודה שמשייפים מהציוד שלהם) אז נאלצתי להתפטר.
בלימודים הייתי בסדר, לא מעולה אבל טוב מספיק כדי להוציא תעודת בגרות, נפשית אני בסדר סך הכל אם כי המצב לאט לאט גרם לי קצת לדכאון בגלל המצב והגיל המתקדם, אני חושב שיותר מאשר טיפול פסיכולוגי אני אמור לחפש קבוצות חברתיות לאנשים עם חרדה חברתית ככה שאגיע לשם ואולי אכיר אנשים ואתפתח אישית בעזרת זה (חיפשתי כמה כאלה וביררתי איתם פרטים כדי לדעת אם יתאים)
לגבי בטחון עצמי, אני חושב שהחוסר בטחון עצמי והחוסר מעש הפך להיות מוטמע באופי שלי לצערי, איך אני באמת משנה את זה אני לא יודע אבל כנראה שלהתחיל מאיפשהו ולעשות צעדים בכיוון נכון של מציאת עבודה/מסגרת חברתית זה הדבר הנכון בשבילי.
כרגע המקום היחיד המקצועי שאמור לתת לי עזרה הוא "תעסוקה שווה", כרגע מחכה לטלפון מהם שיקדם אותי בכיוון הנכון להשגת עבודה (עם מנטור /מלווה מקצועי אישי).
תשנה את הכינוי שלך בסטיפס.. זה אולי לא יתן לך הרבה
אבל אתה מזיק לעצמך כשאתה מכניס לעצמך שאתה "אבוד בחיים" אולי כך אתה מרגיש ואולי זה מה שהיה עד כה, אבל אפילו משפט כזה קטן מכניס אותך למשבצת הזו ולאמונה הזו שאתה אבוד, תכניס לעצמך לראש שאתה תתחיל להצליח בחיים, תשאף להכי גבוה, תחשוב על המטרות שאתה רוצה להשיג, תנסה להכיר מישהי, אם לא ילך עם מישהי אחת מקסימום ילך עם ההבאה, תחשוב טוב יהיה טוב. זו לא קלישאה
אבל אתה מזיק לעצמך כשאתה מכניס לעצמך שאתה "אבוד בחיים" אולי כך אתה מרגיש ואולי זה מה שהיה עד כה, אבל אפילו משפט כזה קטן מכניס אותך למשבצת הזו ולאמונה הזו שאתה אבוד, תכניס לעצמך לראש שאתה תתחיל להצליח בחיים, תשאף להכי גבוה, תחשוב על המטרות שאתה רוצה להשיג, תנסה להכיר מישהי, אם לא ילך עם מישהי אחת מקסימום ילך עם ההבאה, תחשוב טוב יהיה טוב. זו לא קלישאה
אנונימית
שואל השאלה:
אולי אבל מה שקורה הוא שאני מקבל דחייה אחרי דחייה, אני רואה שאני מנסה שוב ושוב להתחיל עם בנות שונות באתרי ההכרויות וזה אף פעם לא הולך לי במשך יותר מעשור...מה אני אמור לחשוב? מה אני אמור להרגיש? מן הסתם אבוד..כי אז אני מבין שגם ייתכן מאוד שאבלה עוד עשור שלם נוסף באתרים האלה ולא תצא לי אפילו הכרות פתטית אחת עם שום בחורה, לחשוב טוב זה טוב אבל זה לא מבטיח כלום, אדם יכול לחשוב שהוא בחיים לא יזכה בלוטו, הוא יהיה הכי שלילי ופתאום דווקא יזכה ויכול להיות מנגד אדם שיהיה הכי חיובי במחשבה ואופטימי שיכול להיות והוא דווקא לא יזכה.
אולי אבל מה שקורה הוא שאני מקבל דחייה אחרי דחייה, אני רואה שאני מנסה שוב ושוב להתחיל עם בנות שונות באתרי ההכרויות וזה אף פעם לא הולך לי במשך יותר מעשור...מה אני אמור לחשוב? מה אני אמור להרגיש? מן הסתם אבוד..כי אז אני מבין שגם ייתכן מאוד שאבלה עוד עשור שלם נוסף באתרים האלה ולא תצא לי אפילו הכרות פתטית אחת עם שום בחורה, לחשוב טוב זה טוב אבל זה לא מבטיח כלום, אדם יכול לחשוב שהוא בחיים לא יזכה בלוטו, הוא יהיה הכי שלילי ופתאום דווקא יזכה ויכול להיות מנגד אדם שיהיה הכי חיובי במחשבה ואופטימי שיכול להיות והוא דווקא לא יזכה.