אתאיסטים, מתי ידעתם/הבנתם שאתם לא מאמינה באל?

לפני כמה שנים

כשהייתי בכיתה ב

לפני שנתיים בערך

בחטיבה

אני לא בדיוק אתיאיסט אך אם ישאלו אותי אם אני חושב שקיים כוח עליון אני אגיד שלא. במילים אחרות גישתי היא אגנוסטית ודעתי אתיאיסטית. מסיבה זו אני אענה על השאלה:
בערך בגיל שש-שבע.

בתור אחת שגדלה בסביבה דתית כל החיים שלה אני אף פעם גם מגיל נורא נורא לא הרגשתי חיבור לדת ואף פעם לא החשבתי סיפורי תנך לאשכרה סיפורי היסטוריה אלא יותר כמו אגדות - בלי לשים לב אפילו, וזה תמיד הרגיש כאילו הלכות הן נטל ומיותרות עבורי
אבל הבנתי שאני לא מאמינה בחטיבה

שבע שמונה בערך. והייתי כמו שדואלי אמר בדיוק אתאיסטי אגנוסטי כזה. כיום אני מאמין באלוקים.

בגיל 14

מתמיד
אף פעם לא האמנתי באל

בכיתה ה' התחלתי לקרוא לעצמי ככה, אבל ילדים התחילו ללעוג לי וכזה, אז ניסיתי להכחיש. בכיתה ו' כבר רשמית הייתי אתאיסט

גיל 10 11 כזה