כתבתי משהו לגבי מצב הביטחוני אשמח שתגידו לי מה דעתכם?

נערים צעירים לבושי מדי גאווה לא יודעים שהם בדרך למלחמה.
מגיעים לשדה מוקשים, עוד צעד ועוד צעד הם צועדים. והם צעירים, צעירים שלא חוו שום פיסה עוד מהחיים.
בתוך ענן גדול של אויבים הם נחנקים, מנסים לנשום ונאבקים.
כי חיילים צעירים, ילדים קטנים, גיבורים של אמא ואבא למלחמה הם יוצאים. בידיהם נשק שיכל להציל את החיים אבל חבריי הממשלה, רק משאירים את הנערים מפוחדים כי אם יפגעו באוייב יכנסו לחדר בין ארבע קירות אחרי שבהם רצו לירות. מפוצצים מכל כיוון אפשרי במטחי שנאה ואימה. המדים יורדים והמסיכות יורדות והם עכשיו עטופים בגלימות, בגלימת הדגל. כולם המומים ומפורקים לרסיסים מנסים להיות יציבים להחזיק את עצמם אך נשברים.
איפה הממשלה? איפה הזכות לחיים וביטחון שהבטיחו? עוד פיגוע ועוד פיגוע עד מתי? ילדים קטנים בגנים יוצאים מפוחדים כי בכל רגע יכולים להתפס על ידי המחבלים. עד מתי נלך כך חשופים? עד מתי נרגיש לא בטוחים?
עוד אחד שמת לשווא ועוד ימי זיכרון עצובים.
זה לא חוכמה לזרוק ססמאות בממשלה ובתקשורת שקורה כזה אסון אל תשכחו שיש אחר כך אנשים עם דיכאון. "בואו נשיר את שיר השלום" הוא לא סתם משפט שנזרק לאוויר כי עליו צריך לעבוד קשה, ולהחדיר.