אני חושב שהקראש שלי דחתה אותי, איך להתמודד?

לתת להכל לצאת ולהיות עצוב, או להקשיב לשירים חסרי משמעות, ולנסות לשכוח מהכל? (אני כרגע עושה את השני כי לחשוב ולהרגיש דברים זה אוברייטד)

מה שקרה (לא רלוונטי, אבל אתם יכולים להגיד אם זה נראה לכם כאילו כדאי לי לקחת את זה כדחייה ולהמשיך האלה):
שאלתי את הקראש שלי אם היא רוצה לעשות איתי עבודה בהיסטוריה (אנחנו יושבים ביחד בכיתה בגלל המורה), והיא אמרה לי שהיא תעשה איתי אותה (זה קרה ממש לפני ההפסקה, גם שאלתי אותה אם היא רוצה שנעשה את זה עכשיו כדי לסיים, והיא אמרה שנעשה את זה אחרי ההפסקה), ואחרי ההפסקה, כשהיינו אמורים לעבוד, היא עשתה את העבודה עם אחת מהחברות שלה