עוד אחד כי בטעות כתבתי ז^ן אז אני עושה חדש עם צנזור

זה לא צומי אני נשבעת לכם אבל אני פשוט לא יכולה יותר, נמאס לי מהכל. לפעמים אני חושבת מה יקרה כשתהיה לי סוףסוף שלווה מהכל. קשה לי ברמות, כשאני בתקופות עמוסות בלימודים ההתקפי אכילה רק מתרבים מיום ליום וגם בלי קשר צומחים לי מלא חצ'קונים, שמעתי שאיכשהו יש לזה קשר למצב נפשי (תקנו אותי אם אני טועה) וההורים כל הזמן רבים ויש צרחות ואבא שלי מתנהג כמו ז^ן אחד גדול לאמא שלי, וגם לנו לפעמים, ואני ממש רוצה שהם יתגרשו ואני יודעת שזה רע ואנוכי לרצות את זה אבל אני פשוט לא יכולה יותר להכיל את הריבים שלהם ואני באמת רוצה שיהיה להם טוב, וזה באמת יעשה להם טוב, וגם לי. אני לא יודעת לעשות גם עם אח שלי כי אני חושבת שקורה איתו משהו ואני באמת רוצה לעזור אבל לא יודעת איך, הכל בגלל המשפיה הדפוקה הזאת, הוא רק בן 9. אני מרגישה שהמצב שלי שואב אותי עמוק ואני רק רוצה לברוח ולא לחזור, אני לא יודעת מה לעשות בבקשה תגידו לי איך להתמודד עם זה. פסיכולוגית לא באה בחשבון אני לא יכולה להגיד להורים שלי שאני רוצה ללכת הם לא יבינו מאיפה זה בא להם.