מה דעתכם? כתבתי פואמה

בין התחנה שלי כל יום
למאסר שמתמשך לאורך כל הלילה -
יש דלקת גרון.

אני אקום ספונטנית,
רק להקיא,
ואחזור לישון שעה -
שגרה של מחלה -
אין לי מטפלת.
אני כנראה זקוקה לאחת.
גברת אמפתית.

מאז שהתבגרתי,
שמונה עשרה וקצת,
כאבי הגרון כבר לא מתמודדים איתי.
כבר לא נאבקים להישאר.
אני לא נכנסת לזירה איתכם --
אני שותה.

ואם לא כאב גרון,
זה הדחף
להקיא
פתיתי נשמה סגולים,
כשמחר מצפה יום ללמידה.
אז תעירו אותי
כשהרעידות שלי ייגמרו
והפיג'מה לא תהיה רטובה.
והאוניברסיטה תיסגר.