יותר כמו פריקה רק רוצה שמישהו יקשיב לי רגע.

היי אני אנונימי,
בן 14.

אני כבר הרבה זמן מרגיש שאני במצב
שלא בא לי לעשות כלום,
לא רוצה להתעורר,
לא רוצה לישון,
לא רוצה ללכת,
לא רוצה לעבוד,
אני צוחק רק כדי לגרום לעצמי להנות מאותו הרגע.

מוזיקה זה הדבר היחידי ששומר אותי חי בינתיים.
קבל ירידות בביה"ס בגלל המצב הבריאותי שלי
ובגלל על הלבוש.
לא יודע מה לעשות, הולך לפסיכולוג ולא מצליח להשתחרר מזה, מרגיש כלוא כמו בבית סוהר. החברים שלי שונאים אותי וכבר לא רוצים להתקרב אליי. המשפחה חבר אחד ומוזיקה הם הדבר היחידי שמחזיק אותי.

אין לי מחשבות אובדניות וכו' אני רק רוצה לקום בבוקר וללכת לישון, רק רוצה חברה יותר טובה. אולי קצת אנשים שיקשיבו לי ייגרמו לי להרגיש יותר טוב.

הרקע שלי לזה לא ידוע שאני אפילו לא יודע מה קורה לי, פתאום לפני שנה וקצת התחלתי להרגיש מדוכא, ויצאתי מזה לקצת זמן ועשייו זה חוזר אליי. אני מאמין שזה רק לרגע ובא לי להרגע אבל תמיד נחמד לשתף את זה, תודה רבה אם הקשבתם את הסוף D:

מה הייתם ממליצים לי לעשות?