-בהפסקות שאנחנו יושבות, יש פעמים שהיא מדברת עם החברה הכי טובה שלה בטלפון כל ההפסקה, יש הפסקות שאנחנו אפילו לא מדברות, אני מנסה לדבר אבל היא עונה ב "כן" "בסדר" משהו בסגנון (יש גם הפסקות שאנחנו כן מדברות והכל בסדר) -לפעמים מרגיש לי שהיא לא רוצה בחברתי. נגיד פעם היא יצאה מהשיעור לעוד 2 ילדים מהכיתה, שאלתי אותה למה היא יצאה והיא אמרה לי לאכול אמרתי כזה "יאא גם אני באה לאכול אז" ואז היא טמרה כזה "נוו אבל עדן" בעצבים כזה -כל הזמן שאנחנו עם עוד ילדה אני מרגישה הכי לא קשורה לשם - יש לה יציאות (בצחוק כביכול) שלפעמים גורמות לי להרגיש לא ממש בנוח (גם הרבה אנשים אמרו לי שאני שעם כל הכבוד אני לא אמורה לתת לה להתייחס אליי ככה. ילדים מהכיתה, מורות) - לפעמים כשקשה לי במשהו אז אני מוותרת היא אומרת לי "זה משהו שאני לא אוהבת בך, שאת ככה וככה.." אפילו שהיא ממש אחלה ילדה, היא תמיד נותנת חיבוק כשצריך, מבינה, לא שופטת. תמיד מצחיקה אותי, שעצוב לי וגם לא, היא גורמת לי לחייך הרבה כיף לדבר איתה, כיף להיות איתה, פשוט מרגיש לי קצת מוזר..