מיואש מעצמי.. לא מצליח למצוא חברים בשום מסגרת

לא נשארתי בקשר עם חברים לא מהיסודי, לא מהחטיבה ולא מהתיכון.. אני זוכר שכשהייתי קטן היו לי הרבה חברים גם לא רק מהבית ספר שהייתי מדברים איתם מלא על דברים שמעניינים ילדים קטנים, אבל אז התחלנו להתבגר וכל אחד צבר תחומי עניין שונים, ועכשיו אני כמעט לא בקשר איתם. אנחנו נפגשים פעם באף פעם ורק ביוזמת ההורים, וזה הגיע למצב שגם אז אנחנו רק לוחצים ידיים ובקושי מדברים על משהו. למען האמת, אני לא צברתי שום תחומי עניין, אני הייתי עסוק יותר מדי בלימודים בבית ספר שפחות הייתי עסוק בלפתח קשרים.
זה הגיע לרמה שבתיכון היה לי רק חבר אחד שהנושא שיחה היחיד שלי איתו תמיד היה הלימודים, הבגרויות וכו', זה ממש הדברים היחידים שדיברתי איתו עליהם, ולא היינו נפגשים מחוץ למסגרת של בית ספר וכמובן שאחרי שכבר הסתיימו הלימודים וכל אחד הלך לדרכו, הקשר נותק כי כבר אין על מה לדבר כשכל אחד הולך לכיוון אחר..
קיוויתי שאולי בצבא אנסה את מזלי, אבוא בראש פתוח, אנסה להכיר חברים ברמה של ממש חברים שאוכל להיות פתוח איתם ולהיפגש איתם מחוץ למסגרת של הצבא, אך למרבה הצער.. בסוף זה אותו סיפור עם החברים מהמסגרות הקודמות.. אין לי על מה לפתח שיחה עם אנשים, כאילו אני כן מדבר איתם סתם על הצבא בכללי וכל זה כשאני איתם בתפקיד אבל כמובן שמחוץ לצבא אנחנו לא נפגשים, וכמובן שעם האנשים שהיו איתי בטירונות אני כבר גם לא בקשר למרות שסיימתי אותה כולה לפני חודש. אני די מאוכזב מעצמי, באמת שלפעמים לראות בחוץ אנשים נפגשים עם חברים ומדברים ונהנים אותם אוכל אותי מבפנים כשאני 100% מהזמן לבד ולא נהנה בשום צורה מהחיים, אין לי אף אחד להעביר איתו את הזמן שיש לי כל פעם שאני יוצא מהצבא הביתה(עושה שבוע שבוע) אז פשוט יושב כל היום בבית ומתבטל, אולי אתחיל לעבוד או ללמוד מתישהו אבל זה מבאס אותי לחשוב שכל החיים שלי הולכים להיראות כפשוט חיים שגרתיים מדי, בלי שיש את ה"כיף" הזה של לצאת עם חברים, להנות קצת אלא זה יהיה כל הזמן אותה שגרה מבאסת של צבא, לימודים/עבודה ואז זמן להתבטל ולגלוש כל היום ב fxp או ביוטיוב, ואחר כך להרגיש רע על הזמן שבזבזתי לעצמי שהייתי יכול לנצל אותו לדברים יותר טובים.