אנשים שמבינים דיכאון תעזרו לי: מה אעשה בסיטואציה הזו?

את נצאת בטיפול?
טיפול תרופתי? פסיכולוג?
אני מבינה את ההרגשה הזאת
אבל תלכי בבקשה זה רק לטובתך
לא כדאי לאכזב את האנשים שחשובים לך
ואל תתייאישי מעצמך כי אם זה יקרה גם האחרים יתייאשו ממך
מקווה שתרגישי טוב ושתצליחי:)

הי אנונימית,
קראתי את מה שניסחת כל כך יפה וזה עשה לי מאד עצוב. אני מבינה אותך מאד ואת לא לבד במצב הזה. הבת שלי היתה במצב דומה וגם אנחנו כהורים מאד דאגנו וניסינו מאד ללחוץ על חזרה ללימודים ולא הצלחנו. עברנו תהליך של טיפול פסיכולוגי ותרופתי (וגם אשפוז יום). היום אני יודעת שלא הלימודים והחומר זה מה שחשוב, אלא הצורך להשאר במסגרת ובסדר יום מסוים. זה יכול להיות בית ספר או פנימיה או כל מקום אחר שמצליחים לקום בבוקר וללכת אליו, וזה כל כך קשה ואין כוחות.
אני מאמינה שקשה מאד להתמודד עם זה לבד וממש חשוב לקבל עזרה מאיש מקצוע שמתמחה בקשיי החיים האלה. היום הבת שלי משלימה את הבגרויות אקסטרני (ודרך פרוייקט הילה) ומצליחה לאסוף כוחות ולהתמודד. זה לא קל אבל אל תאבדי תקווה, מגיע לך להיות חלק מהעולם הזה ולהיות שמחה ומאושרת.
שולחת לך חיבוק חם בהצלחה.

הי אנונימית,

אני קורא את הדברים שכתבת ורציתי להתייחס...

נדמה שאת מאד מודעת למצב וגם מנסחת את הדברים בצורה יפה וברורה... מצד אחד מודעת לחשיבות של הליכה לבית הספר ומן הצד השני חוששת שהקול הפנימי שבתוכך יעצור אותך... כמו שכתבת, אני לא אכתוב לך "פשוט לקום וללכת", אבל כן אציע לך שכשאת מרגישה צורך, לבוא אלינו, לשתף ולהתיעץ...

יקרה, אני מתנדב בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת)... העמותה מפעילה צ'אט אנונימי אליו תוכלי להיכנס ולשתף אותנו בכל נושא שתבחרי... אנחנו נקשיב וננסה לסייע כמה שנוכל...

בנוסף, אני רוצה להפנות אותך לפודקאסט שלנו בנושא דיכאון, אולי האזנה אליו תוכל לתת לך עצה טובה להמשך ההתמודדות האישית שלך:
https://sahar.org.il/depression/

מחכים לך,
מתנדב סה"ר