דתיים, זה לגיטימי?

זכותך המוחלטת.
אני לא דתי, למעשה אני דתלש / חרדלש, אבל אני מאמין באמת.
וזכותך המלאה לשנוא את מי שמבזה את אמונותיך.

הדת נגד שנאת חינם אז לא

נשמע הגיוני

אנחנו תמיד שונאים את מי שקצת שונה ממנו ולא את מי שממש ההפך

כאילו אתה לא מחפש הבדלים בין קלמנטינה לפיל, אתה מחפש בים קלמנטינה לתפוז

שואל השאלה:
אסף.
שנאת חינם, תגדיר?
'ואהבת לרעך כמוך - אני ה' "
לא חושב שמותר לאהוב את מי שנלחם בדת בכוח.

שנאת חינם זה לשנוא חרדים למשל

ברור, זאת מצוה מפורשת וככה צריך להיות:

"הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ, ה', אֶשְׂנָא, וּבִתְקוֹמְמֶיךָ - אֶתְקוֹטָט? תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים - לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי" (תהלים קלט, כא-כב).

לא אמרתי לאוהב
התורה מצווה עלינו לדון כל אדם באשר הוא אדם לכף זכות (גם גויים)

שואל השאלה:
אסף .
אם אני זוכר נכון , המצוה לדון לכף זכות חלה רק על מי שאינו נלחם ומבזה את התורה ברמה כזו של מרידה וכו

אתה יכול לקחת דוגמא מאהרון הכהן שהיה אוהב שלום ורודף שלום ועושה שלום בין הבריאות

אסף, זה לא נכון כי מצוה לדון לכף זכות נלמדת מפסוק "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, טו) כמבואר בשבועות ל ע"א: "תני רב יוסף: "בצדק תשפוט עמיתך" - עם שאתך בתורה ובמצות השתדל לדונו יפה" (שבועות ל ע"א).

אז וודאי שגויים ורשעים אינם בכלל זה, כי אינו שומרי תורה ומצוות.

לא. זו שנאת חינם.

שואל השאלה:
איך זו שנאת חינם?
למה שאני אוהב מישהו שנלחם בה' בכוח?

^^ את קוראת כאן תגובות של אנשים אחרים, לפני שאת מגיבה בעצמך?

ובלי קשר, אם את דתייה - איפה הידע התורני שלך? את יודעת מה המשמעות של "שנאת חינם" - לשנוא מישהו בלי סיבה הילכתית, כאן היא קיימת (ראי תהילים קלט, כא-כב).

לא זה לא לגיטימי
בתורה כתוב שצריך לאהוב כל אדם
במיוחד אם הוא יהודי
אני מציע לך לא להקשיב לפייק חרדים שפה
אחרת הם לא היו פה כי בתכלס חרדים אסור להם להיות פה
על אחת כמה וכמה באתר עם המון תועבה והמון אפיקורסים
אתה אמור להראות להם את דרך הישר לאפיקורסים ולא לשנוא

^^ זה לא מה שכתוב, אתה חולק על הכתובים:


"ושנאת הבריות - כיצד?
מלמד שלא יכווין אדם לומר "אהוב את החכמים ושנא את התלמידים, אהוב את התלמידים ושנא את עמי הארץ", אלא אהוב את כולם, ושנא את האפיקורסין והמסיתים ומדיחין, וכן המסורות.
וכן דוד אמר (תהלים קלט, כא-כב) "משנאיך, ה', אשנא, ובתקוממיך - אתקוטט? - תכלית שנאה שנאתים - לאויבים היו לי". הלא הוא אומר (ויקרא יט, יח) "ואהבת לרעך כמוך, אני ה'"? מה טעם? - "כי אני בראתיו", ואם עושה מעשה עמך - אתה אוהבו, ואם לאו - אי אתה אוהבו" (אבות דרבי נתן, פרק טז, ה).

מעניין שאתה אומר לא להקשיב לחרדים שהם פה (כאילו שזאת דעה אישית שלהם ולא דעת תורה). אז למה שכן נקשיב לך שגם אתה פה? במה דעתך (שהיא מנוגדת לכתובים) יותר טובה משלהם ובמה אתה יותר טוב מהם (אם אתה לא רק שאתה פה, אלא חולק על הכתובים שזאת בעצמו אפיקורסות)?

^זהו חילול השם לדעתי מה שאתה כותב
בתורה רשום במפורש ואהבת לרעך כמוך
וכתוב שמתווה לאהוב כל אדם באשר הוא
במיוחד אם הוא יהודי
שנאה היא רגש שמנוגד לדת
במיוחד ליהודים
הרי אחים אנחנו!

לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ היא מצוות לא תעשה מתוך תרי"ג מצוות, לפיה אסור ליהודי לשנוא יהודי אחר.
מה שאתה אומר זה חילול השם כמו שאמרתי לדעתי

מקור המצווה בספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ז: לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא.

ולכן כשיחטא או יפגע בו אדם לא ישנאנו בלב וישתוק, אלא מצווה להודיעו ולומר לו בלשון רכה למה עשית לי כך וימחה הדבר מלבו[1].

מתוך ויקיפדיה

^^ עוד לא הבנת ש"רעך כמוך" - שמי ששומר תורה ומצוות (ובדיוק בגלל זה הוא נקרא "רעך כמוך") ובדיוק בגלל זה צריך לאהוב אותו ובדיוק בגלל זה הפסוק מסתיים ב"אני ה'" - כלומר אמונה ושמירת במצוותיו - היא הסיבה שיש לאהוב את ישראל.

בדיוק מה שהבאתי מאבות דרבי נתן טז, ה. שם גן מבואר שמצוה לשנוא את האפיקורסים, וזה מבוסס על תהילים קלט, כא-כב. אז מי אתה שתגיד לע שנאה שזה דבר שהוא מנוגד לדת באופן כללי?

שנאה - זה דבר רע רק לדבר שהוא טוב, לא לדבר שהוא רע. להפך, אהבה לרע - זה רע. לדוגמא: מה תחשוב על מישהו שאוהב נאצים? תחשוב שהוא רע או טוב? אז מי שאוהב אתאיסטים - הוא הרבה יותר גרוע ממי שאוהב נאצים. נאצים הם עדיין לא נוראיים כמו שנוראיים אתאיסטים.

חילול השם - זה להתגד לכתובים, לעוות אותם, כמו שאתה עושה.

ועוד אומר לי כאילו אני אומר כאן את דעתי האישית וכאילו מקורות עצמות - זה "חילול השם" (יש לך חילול השם יותר גדול מזה ומלהגיד דבר כזה על מקורות שזה "חילול השם"?).

ממתי לומדים דת בויקיפדיה במקום ללמוד אותה ממקורות עצמם (כמו שאני עושה)?

לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ היא מצוות לא תעשה מתוך תרי"ג מצוות, לפיה אסור ליהודי לשנוא יהודי אחר.
מה שאתה אומר זה חילול השם כמו שאמרתי לדעתי
יותר מזה?
ותסלח לי אני מפקפק בחרדיות שלך
חרדתי אמיתי לא נמצא ומסתובב במקום עם תועבדה
כמו שחרדי אמיתי לא יהיה במקום שמסתובבות בה בנות עם ביקיני
אתה גם כותב מאנונימי
קיצור לא נשמע טוב
אבל שוב זוהי דעתי האישית בלבד

האיסור הוא לשנוא את "אחיך בלבבך", כלומר יהודוי שומר תורה ומצוות. כן מותר לשנוא בעל עבירה, כמבואר בפסחים קיג ע"ב.

זה שאתה מפקפק בחרדיות שלי - בעיה שלך, זה לא הופך אותך לצדיק יותר ממני ובטח שלא ליותר צודק. אני לפחות יש לי דעת תורה ונאמן אליה (ואין לך מה להשוות את זה לבנות בביקיני, לא עלינו).

אם אני לא אמין עליך (שאני מביא מקורות עצמם ולא סילופים ועיוותים, כמו שאתה עושה) כי אני אנונימי - אז זה חל גם עליך, כי גם אתה אנונימי, מה שאומר שאתה לא אמין (לפי ההגיון שלך).

מתוך אתר פניני הלכה
מצווה מהתורה שלא לשנוא אדם מישראל, שנאמר (ויקרא יט, יז): "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ". ולא מדובר כאן סתם בשנאת חינם, אלא אפילו אדם שחבירו העליב אותו בצורה חמורה, אסור לו לפי התורה לשנוא את זה שהעליבו. וכך הוא לשונו של הרמב"ם (הל' דעות ו, ה): "כל השונא אחד מישראל בליבו, עובר בלא תעשה, שנאמר: לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ".

ויש לשאול, היאך אפשר לצוות שלא לשנוא אפילו בלב? הרי לפעמים האדם נפגע עד עמקי נשמתו, העלבון שספג חודר ונוקב את ליבו, ימים שלמים הוא נושא את כאבו, ואיך אפשר שאף בליבו לא ייטור?

כתשובה לזה נביא הלכה נוספת מהרמב"ם (הל' דעות ו, ו): "כשיחטא איש לאיש, לא ישטמנו וישתוק, כמו שנאמר ברשעים (שמואל ב' יג, כב): וְלֹא דִבֶּר אַבְשָׁלוֹם עִם אַמְנוֹן לְמֵרָע וְעַד טוֹב כִּי שָׂנֵא אַבְשָׁלוֹם אֶת אַמְנוֹן (ולבסוף הרגו במרמה). אלא מצווה עליו להודיעו ולומר לו למה עשית לי כך וכך ולמה חטאת לי בדבר פלוני, שנאמר (ויקרא יט, יז): הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ. ואם חזר ובקש ממנו למחול לו צריך למחול"

במילים אחרות: יש להידבר, לברר ביחד כל בעיה וכל הרגשת אי נעימות. שלא כמו הנימוס השקרי האומר, שאפילו אם יש לך תרעומת על חברך, אל תאמר לו אותה, אלא תסתיר את שנאתך בלב. על פי אותו נימוס, אין זה מכובד שאדם יראה שהוא נעלב, ולכן תפקידו הראשון של מי שנעלב הוא להסתיר את אותו העלבון ולחכות לשעת הכושר, שבה יוכל לנקום באופן מכובד לעומת הנימוס המעוות הזה, שהרמב"ם קורא לו מנהג הרשעים, צריך שאדם יתנהג בישרות ולא יסתיר את עלבונו, ויבוא אצל חבירו ויאמר לו במה פגע והעליב. התורה מאמינה שאפשר לפתור כל בעיה שבין אדם לחבירו על ידי הידברות המבוססת על אמון הדדי. ולכן המצווה שלא לשנוא צמודה למצווה להוכיח את החבר, שנאמר (ויקרא יט, יז): "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא". ומתוך כך שאנשים יהיו ישרים זה עם זה, לא יצטרכו לנקום ולנטור, ויוכלו לאהוב את חבריהם, כפי שנאמר בפסוק הבא (שם יט, יח): "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'".

^ יש הבדל בין אחד שעשה לך משהו רע (שאחד כזה עדיין יהודי) לבין אפיקורוס שיצא מכלל ישראל. למה אתה מתעלם מנקודה הזאת?

על פגיעה אישית כלפיך - מותר וצריך למחול, על פגיעה בכבוד שמים - אין לנו זכות למחול, כי זה לא שלנו, אלא של הקב"ה.

^ואהבת לרעך כמוך

חילול השם מה שקורה פה לדעתי
בושה וגועל

^ יותר גרוע מרשע. רשע - עדיין חלק מעם ישראל: "ישראל, אף על פי שחטא, ישראל הוא" (סנהדרין מד ע"א), אבל אפיקורסים - אחין להם חלק באלוקי ישראל ואינם בכלל "ישראל".

^ אתה כמו דיסק צרוב שחוזר על עצמו?

מה הסברתי מקודם (על פי אבות דרבני נתן טז, ה ששם הכל מוסבר בצורה מפורשת)?

מי זה "רעך כמוך"? ומה הסיבה בכלל למצוה הזאת?

^ התגובה שלך כאן בהחלט כאלה. או תגובות של אחרים שאמרו שזה "לא לגיטימי" כי זאת "שנאת חינם".