זה פשוט כלכך כואב לי אין לי למי לפרוק אז פורקת פה:)

כל הפורים אני פשוט יושבת בחוסר מעשה אף אחד אפילן לא הציע לי ללכת איתו אפילו לסתם סיבוב חסר משמעות
זה כואב כי זה מחג לחג ככה הגעתי למצב שאין לי אפילו חברים .
ההורים בכלל עסוקים עם האח המועדף כאילו מה אכפת לי מהם וממנו אבל זה אכשהו תמיד כואב לי אין לי מה לעשות עם עצמי כבר אני מתייאשת מהכל למרות שזה כבר תקופה של שנתיים שאין לי ליטרלי עם מי לצאת
אני כלכך צריכה את החבר הטוב הזה שאהיה אפשר לפרוק לו או לבלות איתו בשביל לשכוח את הכל ולא שכל שנייה אני יחטוף התקפי חרדה
כואב לי לחיות עם המחשבה שאני כל הזמן לבד
למרות שאני לא לבד יש לי את הכלב שלי אבל הוא היחידי וזה לא שעכשיו אני יכולה לדבר איתו על הכאב שלי ושהוא יענה..

תודה פרקתי:)