נזכרתי שהמורה שלי בכיתה ג' נישקה אותי

שואל השאלה:
כן קלטתי את זה אחרי ששלחתי את השאלה

שואל השאלה:
כן ברח לי כמה פסיקים רק קמתי

וואט דה פאק. פדופילית מסריחה צריך לשרוף תאנשים האלה הם סכנה לציבור

שואל השאלה:
אז לדווח או לא?

ואי לדווח דחוף גם להורים וגם למנהל או משהו

אולי זו היתה סתם נשיקה תמימה?

אני יודע שזה לא נחמד שאני מערער את רשמייך מאותו אירוע, אבל אולי לא היה משהו רע מאחורי הדברים? אולי חלק מהפרטים מוחך המציא לאחר זמן?

כשתדווחי עליה, החיים שלה יתהפכו. קחי זאת בחשבון.

שואל השאלה:
אני מהאלה שזוכרים פרטים במאה אחוז

שואל השאלה:
לא היה לי זמן לדווח אבל עוד חושבת על זה

"אני מהאלה שזוכרים פרטים במאה אחוז"

אמירה כזו היא חסרת משמעות. הקלידי "זכרונות שווא" בגוגל כדי להבין למה.

ויקיפדיה: "בפרשות פליליות של גילוי עריות במשפחה, בהן ההאשמות נשענות בעיקרן על עדות מאוחרות של קטין או קטינה, עלו טענות הגנה לפיהן גם אם המתלונן אכן מאמין בעדותו, ייתכן שהוא סובל מהתסמונת וזוכר אירועים שכלל לא אירעו [...] במספר מקרים הכריע בית המשפט לפי טענות אלה וזיכה את הנאשמים."

לא שאני מפקפק ברשמייך. אני רק מעלה אפשרות לגבי מה שעלול לקרות. באמת, אני לא יודע מה לעשות. קשה להוכיח את כוונת המורה מהסיפור שלך, אפילו הוא נכון: כמה זמן היתה הלשון בפה ומה היא עשתה שם -- ישאלו אותך זאת.

עניין אחר: עבריינות מין היא לרוב "רצידיבית". כלומר, היא לא חד פעמית אלא העבריין עושה אותה גם לאחרים. אנו רואים זאת כשפרשה מתפרסמת ואז באים עוד ועוד מתלוננים. אז אולי כדאי לרחרח, בעדינות ובעקיפין, אצל בנות אחרות שלמדו איתה כדי לראות אם גם הן חוו משהו.

====

עדכון: אני מתלבט אם למחוק את התשובה שלי. זה לא עניין פשוט. אני לא ממש רוצה להשפיע על הבחירה שלך, כי אז זה עלול להיות על המצפון שלי. אבל אם אשתוק, גם זה עלול להיות על המצפון שלי. מה עדיף, טובתו הוודאית של אדם אחד (המורה) וטובתך שלך (אם זה זכרון שווא או שפרשנותך מוטעית), או טובתם האולי-מדומיינת של מספר אנשים (התלמידות)? שאלה קשה.