6 תשובות
אני חושבת שהרחמים העצמיים עוצרים אותך מהכל
תחשבי על זה ככה את מקנאה בבת דודה שלך שמרחמים עליה
בסוף מה יצא ממך אם את רק תרצי להיות הקורבן? תיהי חזקה ואל תוותרי לעצמך
לוותר זה הכי קל ולרחם על עצמך זה עוד יותר קל
אנונימית
שואל השאלה:
אבל זה לא קורבנות ואני לא מתמסכנת פשוט כל הזמן רק אומרים שהיא מסכנה וכו וזה מעצבן שאני גם צריכה לסבול וגם לא מבינים אותי..
גם בלי הרחמים העצמיים שאין לי אני סובלת נפשית ונמאס לי כבר להיות ככה נמאס לי אני לא חיה באמת אני מתה בגוף חיי ואני רק מרגישה סבל
אנונימית
את הולכת לפסיכולג? זה יכול לעזור מאוד גם לך וגם לסביבה שלך להבין
את מאובחנת בזה? כי אם את לא מאובחנת אני מבינה את האנשים ש"לא מבינים אותך" ולא מאמינים לך. תבקשי פסיכולוג אפילו מהבית ספר
אנונימית
בת כמה את?
אנונימית
שואל השאלה:
כן אני מאובחנת בזה ולא אני לא מטופלת אצל פסיכולוגית ואף פעם לא טיפלו בי אבל באבחנות אמרו לי שהמצב שלי ממש קשה ואפילו שיכנעו אותי ממש לקחת כדורים.. אני בת 20 עוד 3 חודשים
אנונימית
שואל השאלה:
אני ממש מתנהגת כאילו אני נלחמתי במלחמה ואני נכת צהל ואני לא.. אבל אני מתנהגת ככה כאילו זה מוזר.. הדה ריאליזציה וה דה פרסונליזציה שזה ניתוק מטורף מהמציאות ואני צורחת בלילה מהתקפי חרדה והזיות מטורפות לעיתים קרובות אפילו כל יום זה תלוי בתקופה.. לא יודעת מה יש לי.. אבל זה לא מרגיש לי בסדר.
אנונימית