אשמח שתחוו חוות דעת על קטע שכתבתי

פרידה.


"למה פרידות זה דבר כל-כך קשה?"
שאלה הבחורה שלפני שעה חוותה פרידה על בשריה.
היא חוותה פרידה כואבת, פוגעת ולא צפויה.
חוותה פרידה אחרי שניה שהייתה איתו מאושרת.
עכשיו היא מסתכלת עליו, והדמעות רק מצטברות, מחכות לאישור שלה לנזול מהעיניים.
שאלה בנוסף הבחורה:
"למה אנשים נפרדים זו מזו?"
"למה מלכתחילה להיכנס לזה אם יודעים שזה יגמר?"
פרידות זה קשה, מאוד.
הרגשה נוראית, הרגשה דוחקת,חנוקה.
הרגשה של חוסר אונים כלפי הכל.
עברתי פרידה, אחרי שהייתי איתו בבילוי "האחרון" מסתבר
הייתי איתן בהכי סבבה ופתאום בשניה שאנחנו לבד, הוא אומר שזה נגמר
איך ממשיכים?
איך מעכלים את הכל?
חוזרת הביתה, אמא מציפה בשאלות של איך היה? נהנת?
אומרת לה שכן והולכת מסתגרת בחדר, ובשניה שהיא נכנסת לחדרה, מתחילה להתפרק
בשקט בלי שאמא תשמע.
אותה הבחורה ישבה ובכתה בחדר, עד שנרדמה
בבוקר התעוררה, באה לכתוב הודעה ונזכרת שאין לה כבר למי..
נזכרת שזהו, זה נגמר
רק המחשבה על זה הורגת אותה מבפנים
"איך הולכים ליום רגיל?"
היא שאלה את עצמה
פרידות זה דבר קשה.
אם שואלים איך הפכתי מבחורה חמה, לבחורה קרה.
זאת התשובה.