מה היתה התקופה הכי גרועה בחיים שלכם עד כה?

תחילת הקורונה לדעתי.

שואל השאלה:
למה אתם נמצאים כרגע בתקופה רעה?

יש מספיק סיבות

אין לי תשובה על זה מהכל לומדים

כי אני בדיכאון ושום דבר לא עוזר למצב הזה

אחרי שאני שומע את הסיפור של צאלאח מי אני שאתמרמר?

מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי בתקופה רעה כזאתי כי לא קיבלתי את היחס שאני צריכה בתור ילדה קטנה אז יצא שחינכתי את עצמי בזמן שההורים חינכו את אחי הגדול הוא עם אוטיזם אז הוא קיבל את כל היחס שיש הכל מהכל ונשארתי לבד אז דאגתי טיפלתי וחינכתי את עצמי כמו שאמרתי ,
וזה יצא כזה שאני אחראית על רק הדברים שלי שאני עושה מה שאני רוצה ולא מקשיבה לאף אחד ואני לא נותנת לאף אחד להפריע לי גם לא להורים וזה קשה להם אז הם התחילו לעקוץ מזה התחילו זה משאני בכיתה ג ועכשיו אני צריכה לסיים ח
אז אני חושבת שתמיד הייתי אבל כיתה ז ו ח הכי קשה שיש

עכשיו

גיל 11- אחות של סבתא ודודה של סבתא נפטרות באותו חודש
גיל 12- התמודדות עצמית, אין תמיכה
גיל 13- קשיים ועומס נורא בלימודים

שלוש השנים האחרונות היו לא מאוד פשוטות עבורי. הרבה עליות ומורדות. רכבת הרים נפשית אחת גדולה כשבפועל החיים שלי היו במצב סטטי. הרגשתי ששום דבר לא משתנה, שום דבר לא זז. מצב הרוח שלי משתנה על בסיס יומי ויש תקופות שמבלי שתהיה כל סיבה מוחשית - כל שאני רוצה זה לשקוע. ימים לא פשוטים שבהם אני לא מצליחה לעצור את הדמעות. מאשימה וחוזרת שוב ושוב על שלוש השנים האחרונות. אני חושבת שהקשה שבהן הייתה השנה הראשונה. כי הכל היה טרי והיה לי קשה לקבל את המצב. להבין שהחיים שלי לא הולכים בתסריט שתכננתי כל כך. לא אשקר ואגיד שזה נעלם. אבל עם הזמן הציפייה שלי ירדה לכדי 0. לכן אני יכולה להרגיש את אותן תחושות אבל בצורה קצת שונה. ההרגשה היא שכבר סיימתי להתאבל על המצב. עכשיו, בימים קשים יותר, אני למעשה מתאבלת על הרגש ולא על הסיטואציה.
אז התקופה הקשה ביותר בחיים שלי? ההתלבטות היא בין לפני שנתיים לשלוש. משהו שם באמצע.

אולי אפילו לפני 4. התמודדתי עם הפרעות אכילה והיה לי מאוד קשה נפשית. למרות זאת, לא יכולה להכריע כרגע מה היא.

... מגיל 10 עד גיל 14
בגיל 10 עברתי חרם לא קל בבית ספר ולא היו לי חברות בבית ספר אז ניסיתי לפתוח ערוץ ביוטיוב ולהכיר שם חברות וזה מאוד עזר לי עד שכולם ניתקו איתי קשר בגיל 11
בגיל 11 הכרתי ילדה מדהימה, לפחות הייתה מדהימה.. היא הייתה איתי עד גיל 14 אבל עכשיו זה נראה כאילו היא שככה שאני קיימת, היא נראת פי 10 יותר שמחה עם אנשים אחרים כל פעם שאני מצטרפת לשיחה כלשהיא הפרצוף שלה משתנה מהפרצוף הכי שמח בעולם לפרצוף שלא איכפת לו
הציונים שלי גרועים, אין לי חברים בכלל ומה שיותר גרוע שאני לא מצליחה לספר להורים שלי שאני בקטע של בנות ואני בת.... וואו אף פעם לא סיפרתי למישהוא כל כך הרבה על עצמי
חחח וזה אפילו לא חצי ממה שאני עוברת

עכשיו
לא יודעת כבר מה לעשות

כרגע

עכשיו ממש הכי גרוע שלי עד כה